הנתינה היא המאחדת את בני הזוג גם בשעות חולשה, היא מקנה להם כוח להתמודד מול קשיי החיים. היא יוצרת קשר אמיץ שיעמוד איתן גם מול ההתפתחויות הטבעיות שמספקים החיים.

אדם אשר יבנה את ביתו ויכוון את דרכי חייו למען נתינת עצמיותו לזולת, וגם יתמיד כל ימיו בכוונה זו, לא יחסר לו מאומה לעולם. בכל נתינה הוא יקבל כפליים, לבו יתרחב ודעתו תתיישב, והוא יתעלה בעיני עצמו ובעיני זולתו.

כך קבע שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"מתן אדם ירחיב לו" (משלי י"ח, ט"ז). בנתינתו, מתפשטת מהותו אל זולתו, הוא חש כי חלק מעצמו ניתן בחברו. נוצר קשר נפשי בין אדם לרעהו, קשר שמכנים אותו בשם "אהבה". האהבה היא תפיסת חיים בסיסית, שעניינה ראיית מציאותו של הזולת כמשולבת בעולמו של האוהב

('אהבה' = 'אחד' = 13 בגימטריה).

זוהי אהבה שלימה ויציבה, אהבה שעליה נאמר (שיר השירים ח', ז') : "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". הביטוי הוא 'לכבות', שכן אהבה נקראת בזוהר 'אש האהבה'. זוהי אהבה שכולה נתינה, יצירתה ובניינה באות מכוח הנתינה.