|
בך יברך ישראל
בך יברך ישראל
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
מהו סוד כוחה של ברכת אבות על בנים בליל שבת.
מדוע דווקא מנשה ואפרים נבחרו כדוגמא לילדים המושלמים שבשבטים.
|
דוד ברוורמן
בך יברך ישראל
תהליך חזרתם בתשובה של אופיר ורעייתו, היה ארוך ומורכב. אופיר שימש בעברו כטייס בכיר בחיל האוויר, במהלך שירותו טיפס בסולם הקצונה ממפקד טייסת עד לקבלת תואר סגן אלוף. חייו התנהלו בשמים יותר מבארץ... כמעט לא נותר לו זמן למשפחתו הקטנה. הואיל וכך נותר לה, לאשתו, זמן רב מאד למחשבות. מחשבות גוררות מחשבות, והדרך להרהר על משמעות החיים כמעט בלתי נמנעת. מהר מאד מצאה אשתו את עצמה מתקרבת לעולם היהדות העשיר. אופיר המנותק ליווה אותה בתהליך באדישות . בשל היותו כה מרוחק לא נבהל אפילו מהתהליך. בשבת היה מקדש על היין וממשיך בעיסוקיו שלו.
כשהביאה פרוספקט לסמינר 'ערכים' לא התנגד. בחודש אב נסעו לסמינר במלון הר תבור. הוא כמעט ולא נכנס להרצאות . חזרו מהסמינר . אשתו רצתה לרשום את הבת לגן החרדי שהציע לה פעיל הרישום בסמינר, אך הוא התנגד בכל תוקף. רעייתו הצהירה: "אני לא לוקחת אותה לגן חילוני"! השיב :" אין בעיה, אני אקח אותה!" . ביום הראשון הילדה עשתה להם צרות... סירבה לצאת מן הרכב. בכתה וצעקה אחזה בו בכל כוחותיה. בכיה הכמיר את ליבו אך הגננת אמרה שכך זה אצל כולן. "זה בסדר, תחזור עוד שעה." כעבור שעה קידמו אותו צווחותיה של ביתו בצאתו מהרכב עיניה אדומות וקולה צרוד. וכך גם ביום השני , השלישי והרביעי. אופיר היה מפורק מן הבכי. ההחלטה לעבור גן הייתה נחרצת. הסכים בלית ברירה לנסות את הגן החרדי שהוצע. הוא נחרד לגלות מהם התנאים בגן שאמורה לבלות ביתו היחידה והמפונקת. אך מאור פניה של הגננת שכנע אותו לנסות. למחרת נסע אליו לבדוק , החנה את הרכב והילדה דילגה לידו באושר נפנפה לו בידיה הקטנות ונכנסה כמו קסם בחיוך אל הגן. אופיר עמד בהלם בשער והבין שמאותתים ממרום. שרוצים שזה יהיה הכוון.
הקטנטונת הביאה את רשמיה מן הגן בתמימות כובשת. כבר בשבת הראשונה היא דרשה לקבל את ברכתו לפני הקידוש. הסבירה לו בסבלנות איך להניח את ידיו על ראשה. "כעת לברך!" פקדה. "מה מברכים עליך?" ... היא למדה אותו... וכך מצא את עצמו מתפלל: "ישׂימך אלוקים כשרה ורבקה..." פתאום ריגשה אותו המחשבה והרעידה את נימי לבבו : ביתו ממשיכה את דרכן של האימהות הקדושות. ברגע עילאי זה החל אופיר את דרכו בתשובה.
כיום אופיר אברך בן עליה. ולשואלים הוא נוהג להשיב: "עד היום טסתי מתחת לשמים, אך היום שאני לומד תורה אני טס ומגביה מעליהם."
אחד המנהגים היפים והמרגשים ביותר בעולם היהודי, הוא הרגע שבו ההורים מברכים את ילדיהם בליל שבת רגע לפני הקידוש. מקור המנהג נמצא בפרשתנו, פרשת ויחי. יעקב אבינו חש כי עומד הוא להיפרד מן העולם, אוסף סביבו את תריסר בניו, למסור להם את צוואתו הרוחנית ולברכם. בטרם ברך את בניו, קורא לשני נכדיו – אפרים ומנשה – על מנת לברכם ראשונים. "ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור ישׂימך אלוקים כאפרים וכמנשה" (בראשית מ"ח כ) כותב על כך רש"י: "הבא לברך את בניו יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" (רש"י). וכך נכתב בסידור היעב"ץ "מנהגם של ישראל לברך הילדים בליל שבת אחר התפילה או בכניסה לבית, שאז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים בלחוד..."
הברכה עצמה לא עברה בקלות יתרה, התורה מתארת בהרחבה את שהתרחש שם: " ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משׂמאל ישראל ואת מנשה בשׂמאלו מימין ישראל ויגש אליו". אך יעקב אבינו אינו מרוצה מסדר זה: "וישלח ישראל את ימינו וַיָּשֶׁת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שִׂכֵּל את ידיו כי מנשה הבכור". והוא מברכם בברכות גדולות. יוסף שם לב 'לשׂיכּול' וזה הפריע לו עד כדי התערבות פיזית בהחזרת יד ימין אביו אל ראש מנשה הבכור: "ויאמר יוסף אל אביו- לא כן אבי כי זה הַבְּכֹר שׂים ימינך על ראשו" יעקב אבינו מסרב לקבל : "וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים"
יש להתבונן בפשרם של דברים, שמונה פסוקים עוסקת התורה במעשה זה! הרי ברכה אחת ברך יעקב את שניהם, וגם שׂיכל את ידיו מבלי שיבחינו בכך, מה א"כ כל אריכות הדברים ?!
רש"י מבאר מדוע העדיף את אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור : "ידעתי בני ידעתי" - שהוא הבכור- "גם הוא יהיה לעם וגו'" - שעתיד גדעון לצאת ממנו. שהקב"ה עושה נס על ידו "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" - שעתיד יהושוע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל".
לאור דברי רש"י מבאר מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל שמשמע מדבריו שהיתרון של אפרים על פני מנשה הוא 'דור ההמשך'. הדגש הוא על הדורות הבאים, יעקב אבינו צופה לעתיד ורואה שצאצאיו של אפרים יעלו על של אחיו מנשה. וע"כ יש לתת לו כבוד וחשיבות, שהרי ממנו יצא בעתיד מנהיגם של ישראל "יהושע בן נון", וזאת למרות שגם ממנשה יצא יאיר בן מנשה, שהיה שקול כמו ל"ו סנהדרין (סנהדרין מ"ד) וכן מכיר בן מנשה, שהיה אדם גדול מאד. אך מכיוון שמאפרים יצא יהושע בן נון שהיה גדול מהם, צריך לכבדו יותר. מלמד מכך מרן הגר"מ: "וילמד מזה כל אדם איך שצריך לראות שבניו יהיו יותר ויותר גדולים, עד שבשבילם גם הוא יתכבד יותר ויותר, ולא יסתפק במה שהם כבר יכולים ללמוד ויראי השם, אלא שכול ימי חייו יחשוב שיגדלו יותר ויותר."
עם סיום מלחמת העולם השנייה היה זועק בדרשותיו מרן הגרי"ש כהנמן מפניבז' זי"ע בקול גדול : "הילדים הם העיקר, הדור הצעיר הוא תקוות עתידנו"! באחת הדרשות הצביע על הפסוק הנ"ל ושאל נאמר בפסוק: "ויברך את יוסף, ויאמר: .... המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים", ולכאורה אינו מובן, פתח ברצונו לתת ברכה ליוסף וסיים המלאך הגואל... יברך את הנערים? היכן כאן בדיוק הברכה ליוסף עצמו? אלא, הסביר בהתרגשות: "הברכה הטובה ביותר בשביל אבא יהודי היא כשבניו מבורכים"!
אלא שיש להתבונן מדוע זו הברכה שיברך כל אב את בנו: "ישׂימך אלוקים כאפרים וכמנשה ולא כ'צאצאי' אפרים ומנשה? ויותר מכך מדוע שלא יברך האב את בנו: שתהיה כמו צאצאו של אפרים בלבד: כיהושע בן נון?!
מבארים המפרשים כמה תובנות נפלאות דווקא בנוסח ברכה זו. שהרי אם נבדוק את הנאמר בפסוק: " ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה" נראה שהברכה היא ליוסף עצמו , וכמו שנאמר לפני הברכה: "ויברך את יוסף" , ולכן נאמרה בלשון יחיד "בך יברך ישראל לאמר" "בך" ולא "בכם", היינו שזו גופא ברכה ליוסף. משום שברכתם היא ברכתו! וזאת מפני שחינוכו של יוסף היה ייחודי ומיוחד, ילדיו התחנכו בסביבה מנוכרת וזרה, בארץ מצרים, באווירה שהיא כולה ההיפך הגמור מעולמם הטהור, והם גדלו כבנים נאמנים כאילו סמוכים על שולחן סבם בארץ ישראל.. קדושתו ונאמנותו של יוסף למורשת אבותיו חדרה אל מוחם וליבם, והם ממשיכים את דרכו באישיותם ובהליכותיהם. ועל- כך מתפלל כל אב ומברך את בנו- ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה.
אך ישנה נקודה נוספת שמלמדים אותנו המפרשים, כאשר נתבונן בהתנהגותם של מנשה ואפרים בעת ששיכל יעקב סבם את ידו. עלולה היה להיות כאן קנאה או שנאה מצדו של מנשה, או במקביל לתחושת התנשאות מצידו של אפרים, אך למרבה השמחה שררה ביניהם אחווה ורעות, ובעוד שאביהם חשש ש"יקנא בו (באפרים) מנשה הגדול, כמו שקינאו בו אחיו הגדולים ממנו בעבור כתונת הפסים שעשה לו אביו", ברכם סבם- "שלא תהיה ביניהם קנאה ולא קטטה, כי שניהם יהיו תמיד מתחברים ומסכימים..." (ע"פ האברבנאל). "שכל התורה כלולה בעשרת הדברות, ואלה כלולות בדיבור האחרון של לא תחמוד... וראה באפרים שלא נתגאה... וראה במנשה שלא נתקנא... ועל זה נאמר: "כאפרים וכמנשה", מבלי גאות ומבלי קנאה..." (עפ"י ספר אגרא דכלה).
לכשנתבונן בספר בראשית ניווכח שהוא מלֻווה בהרבה מלחמות, מאבקים וחילוקי דעות בין אחים: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשָׂו, ולהבדיל - יוסף ואחיו. כל זמן שקיימים מאבקים אלו, יש קושי לכונן כראוי את עם ישראל. עם ישראל מתחיל להיווצר רק אחרי סיום המחלוקת שבין האחים. רק כאשר יש שלום אמיתי בין יוסף לאחיו, מסתיים ספר בראשית ויכול להתחיל ספר שמות, שבו עם ישראל מתהווה לעם. קודם לכן אין עַם, שכן רק כאשר יש אחווה בתוך המשפחה, ניתן ליצור עם. אפרים ומנשה הן ה'סמל' של אחווה אמיתית. הם האחים הראשונים בתורה שביניהם שׂוררת אהבה אחווה ושלום. גם כאשר יעקב אבינו שֹיכל את ידיו ונתן העדפה לאפרים על מנשה. לכן ברכת האבות מזכירה את אפרים ומנשה דווקא. האב והאם המברכים מצפים, מקווים ומתפללים שתשרור תמיד אחווה בין ילדיהם, ולכן הם מברכים אותם בברכה זו.
יהי רצון שנזכה לחנך את בנינו בדרכם של אבותינו.
חזק חזק ונתחזק.
|
|
|
|