שלום..! למה יום פטירתם של צדיקים גדולים הופך להיות הילולה?הופך להיות יום של שמחה?!זה הרי אמור להיות יום עצוב,זיכרון עצוב שצדיק גדול נפטר...?! (כמו שהתלמידים של רבי עקיבא נפטרו וזה הפך להיות יום עצוב..למה שצדיקים אחרים נפטרו זה יום שמחה ולא עצב?!) אשמח לתשובה. תודה רבה ומועדים לשמחה! :)

בס"ד לעדי שלום! קראתי את שאלתך המעניינת. ובכן, כדברייך יום פטירה צריך להיות יום עצוב. ביחוד כאשר ישנן תוצאות משמעותיות להעדרם של הצדיקים כמו בימי הספירה שאנו מתאבלים לא רק על תלמידי רבי עקיבא עצמם, אלא על העובדה שהתורה הרבה שלמדו פסקה והיא חסרה מאד עד ימינו אלו וכפי שחז"ל מתבטאים שהיה העולם לאחר פטירתם שמם מתורה. יחד עם זאת קיים קם פן נוסף והדברים נאמרים במקורות בקשר לל"ג בעומר הנחשב כיום פטירתו של רשב"י. מבואר בזוהר הקדוש שביום פטירתו סובבוהו בני החבורה תלמידיו והוא שפע תורה באופן לא מצוי, כאשר הוא הרעיף על תלמידיו ריבוי עצום שאין כמוהו של סתרי תורה. התגליות שהיו בתורה באותו יום ממלאים ספרים רבים בחכמת התורה. אור זה ממשיך עד ימינו כאשר ביום הפטירה אנו מסוגלים להתעלות ולזכות בחלק מתורה מרוממת זו במיוחד. כך מקובל כיום בחוגי החסידות לערוך סעודה ביום פטירת האדמו"רים הקודמים, להגות בדברי תורתם וללמוד כיצד ללכת בדרכם, כי הם סוברים שביום זה יש יותר עזר משמים להדבק בדרכם הקדושה. בברכה, זאב