לבכייה יש תפקיד

מאמרים נוספים
פנינו לעתיד
מגן עדן לעגל הזהב
לבכייה יש תפקיד
אילו חיינו בדור החורבן...
מאמרים נוספים
מה שחסר
לקחי החורבן
הצום על חורבן בית המקדש
ניסים ומשמעותם
חשיפת הכותל המערבי
צער על החורבן
מרידת בני עיר המלוכה
בזמן שבית המקדש קיים
העונש ולקחו
האסון היה צפוי
היכן נמצאים כלי בית המקדש?
"משנכנס אב ממעטין בשמחה"
בין המצרים
נבואת ירמיהו ומגילת איכה
שיבת ציון ובניין הבית השני
הקנאים ושנאת אחים
ירושלים לדורותיה
מאמרים נוספים

הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב נקבעו בלוח השנה היהודי כימי אבל וצער על צרותיו של עם ישראל, בעיקר על חורבן שני בתי המקדש הראשון והשני. האבל מתבטא במנהגי אבלות שונים הנהוגים בימים אלו: מי"ז בתמוז נמנעים מגילוח ומתספורת. ומראש חודש אב מתווספת גם ההימנעות מאכילת בשר ומשתיית יין, וכן מתווספות הגבלות ברחיצה. סופם של ימים אלו הוא צום תשעה באב.

מנהגי אבלות אלו הינם אמצעי המקרב למטרה: הרגשת אבל פנימית בתוככי הלב על מצב האומה, אומה שידעה בעבר הרחוק ימי זוהר עילאיים, וטרם זכתה לחזור אליהם.

ימי האבל היהודיים אינם "ימי זיכרון" בלבד, מטרתם להגיע להרגשת צער אמיתית.

מדוע אנו מתאבלים מדי שנה מחדש? מהי התועלת שאנו מסוגלים להפיק מן האבל?

הצער והאבל בפני עצמם הינם רגשות הרסניים ושליליים. הם עלולים להביא את האדם לייאוש ולדכא את תנופת היצירה שלו. אך כאן המצב שונה.

בדמעות טמונה סגולה ייחודית. הדיבור הוא שפת המוח, ואילו ללב יש שפה אחרת. לב האדם עמוק הוא בכדי שתוכלנה מילים להביע את המתחולל בפנימיותו. הבכי מבטא את הרגשות הפועמים בעומק הלב, רגשות שאין אפשרות להביע אותם בשפה אחרת.

בית המקדש לא חרב ביום אחד. היה זה סופו של תהליך שהחל מאות שנים קודם לכן. ערב כניסתם של בני ישראל לארץ המובטחת, נתקפו אבותינו בייאוש ובחוסר ביטחון באלוקים. כאשר הם שמעו שבארץ כנען מתגוררים ענקים גיבורים היושבים בערים בצורות. באותה שעה הם החליטו שהכיבוש הינו בלתי אפשרי. בליל תשעה באב של אותה שנה ישבו ישראל ובכו על מר גורלם. בכי זה ביטא את הרגשת הפקפוק וחוסר הודאות שחדרה עמוק ללבם, וגרמה לקרע בינם לבין אביהם שבשמים.

גם לאחר דורות רבים, עדיין לא נתאחה הקרע. בנבכי הלב, במקום שיש מן הקושי להיגיון ולמחשבה לחדור, המשיכה לשכון תולעת הספק כאשר היא מכרסמת ללא הרף. אט אט נתן ספק זה את אותותיו גם בבחינה החיצונית. הפסלים שהחלו להופיע בבתי ישראל בסוף תקופת בית המקדש הראשון, היו עדות לכך שהאמונה בא-ל אחד התערערה.

חורבן בית המקדש לא היה עונש בלבד. מטרתו היתה לעורר את הלב שהפך לאדיש. הוא חשף את המצב לאשורו. הוא בא לנפץ את האשליה שהשכינה עדיין שוכנת בתוכם. המסר היה ברור: אם אמנם חפצים הנכם בקיום הברית עם אלוקים, עליכם לתקן לא רק את מעשיכם, אלא גם ובעיקר את פנים הלב שלכם.

הבכייה משמשת איפוא כאמצעי להחדיר לפנימיות נפש האדם את משמעות החורבן, את הקרע הרוחני שנוצר ואת הריחוק מבורא עולם. בכך נוטע הבכי מחדש את האמונה באלוקים.

ואמנם, מיד לאחר תשעה באב מתחילה תקופת נחמה, תקופה בה קוראים אנו מדי שבת בשבתו פרקי נחמה מנבואת ישעיה, נביא הנחמה. באותה שעה, כאשר הלב יוצא מאדישותו, מתחדשת גם התקוה לבואה של הגאולה, תקוה חזקה שבכוחה לקרב את הגאולה למצפים לה ולמייחלים לבואה.

בניית אתרים