מהו חוסנו הנפשי של אדם מאמין לעמוד מול הצרות העוברות על עמנו בעת האחרונה?

החוסן הנפשי של אדם מאמין נובע מכמה גורמים. הם חוברים יחדיו, ומסייעים לו להמשיך לקוות לטוב ולהמשיך להאמין שבקרוב יפציע אורו של השחר, אור אשר בבואו יעלמו כל צרות הפרט והכלל, והיו כלא היו.

האמונה בה' והבטחון בו מחזקים את הלב ונוטעים בו תקווה גדולה, אך מלבדם קיים גורם נוסף שברצוננו להסבירו:

עם ישראל קיים אלפי שנים. עברו עליו תקופות קשות רבות. הוא גורש ממקום למקום, עבר צרות רבות וניתכו עליו גזירות קשות. לא היה עם בתבל שהתנסה באשר התנסה העם היהודי. והנה, למרות הקשיים הבלתי ניתנים לתיאור, עבר העם את כל המכשולים, ונותר חי וקיים לעד. השגחת ה' חופפת על העם שנבחר לעם סגולה. השגחה זו מעניקה לעם חוסן רב. בזמן הרדיפות מספרו מתמעט, אולם תמיד צומחת הישועה, ולאחר החושך מגיע גם האור.

האדם המאמין מקשר את המתרחש בתקופתנו למאורעות שהתרחשו בדורות שעברו. לפי תפיסת עולמו כל הדורות מתחברים יחדיו ומהווים חטיבה אחת, מופלאה ונצחית. כל הדורות יוצרים מסכת אחת של חיי עם הממשיך להתקיים וממשיך לחיות את חייו בכל התנאים ובכל התקופות.

ויותר מכך, העם צועד לקראת גאולתו. אנו מאמינים שזמן הגאולה השלמה קרב ובא. דווקא הצרות הן המחישות את הגאולה. סאת הצרות תושלם, ולפי רצון ההשגחה העליונה יחל חשבון חדש של חסד, של הטבה ושל שלום. היהודי, המתפלל בכל יום לגאולת ציון וירושלים, מחדיר ערכים נצחיים אלו ללבו, ולכן הוא מלא תקווה שבקרוב תיפסקנה צרותינו.

לדאבון לב, מצויים אנשים לא מעטים כיום, שאינם מקשרים את המתרחש בתקופתנו למסכת ייסוריו של העם בעבר. הם חיים מתוך תחושה שבעשרות השנים האחרונות החלה תקופה חדשה בעמנו. לדעתם, תקופה זו הינה יחידה נפרדת של חיי קוממיות בארץ ישראל. לא ייפלא איפוא שלנוכח הסכנות, האסונות והקשיים המרובים מתמלא לבם בחששות כבדים. הם חוששים מאד ממה שהעתיד צופן בחובו.

חשוב מאוד שכולנו נתבונן בעבר של עמנו, ונדלה ממנו עוז, תעצומות נפש ותקוה לעתיד טוב יותר.

באתר "ערכים" במדורים "הגאולה" ו"ישראל והעמים" מצויים מאמרים רבים המוסיפים נופך למבט חיובי זה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים