מדוע על האדם לעבור נסיונות רבים כל כך בחייו?

האדם נברא בצלם אלוקים והוא היצור היחיד שיש לו בחירה חפשית. בחירה זו ניתנה לאדם כדי שיגיע אל האמת רק לאחר מאבק פנימי נגד מכשולים, פיתויים והטעיות. אדם המגיע בכוחות עצמו, להכרה שהאלוקים הוא השולט בטבע ובכל ההוויה, אדם שעל פי בחירתו החופשית נשמע לרצונו של האלוקים ושומר את מצוותיו - ממלא בכך את ייעודו, מקדש את ה' בחייו, ומתעלה למדרגה שעליה נאמר: "ותחסרהו מעט מאלוקים" (תהלים ח', ו').

לעומת זאת, אם יראה האדם את עצמו כשליט יחיד בעולם, אם בגאוותו יחשוב ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" (דברים ח, י"ז), אם ייכנע ליצריו הוא נחשב כמועל בתפקידו, שהרי חייו לא השיגו את מטרתם.

האתגר שהעמיד הקב"ה בפני האדם אינו קל. האדם נוצר לגדולות, ולא על ניצחון קל תהיה תפארתו. הוא חייב להוכיח את עצמו במבחנים קשים ולעמוד בגבורה גם מול לחצים אדירים. התמודדות זו, המאמצים להגיע להכרת האמת והעמידה בניסיון - הם תכלית בריאתו של האדם. האדם נברא כדי לעמוד בניסיון ולבחור באמת.

כל הבריאה כולה, תבל ומלואה, מטרתם היחידה היא לספק את התנאים ואת הרקע למאבק איתנים זה. מבט זה על הבריאה כולה, יסודו במעמקי האמונה. לא קל להבחין באמת זו, אולם החי לאור האמונה מבחין בכך.

אילו היתה האמת האלוקית פשוטה וגלויה לכל, אילו היו חוקי הטבע כפופים בגלוי למערכת קיום המצוות, אילו היתה כל מרידה בתורה גוררת באופן מיידי עונש לעין כל, אילו היו שאיפותיו ומשאלותיו של האדם מתגשמות מיד בעקבות מעשיו הטובים - כלום היה ניסיון לאדם בחייו? כלום היה ערך לבחירתו הטובה? במצב זה לא היו לו כל דחף או סיבה לעשות עוול. אמנם היה נוח לחיות בעולם מעין זה, אולם הוא היה עולם חסר אתגר, וממילא גם חסר הישגים ותכלית.

ה' ברא את העולם באופן שונה מהמתואר לעיל. האדם מוצא את עצמו בעולם הפועל כאילו מעצמו, על פי חוקיות טבעית. האדם ער לעובדה שצרכיו היסודיים אינם מובטחים לו, ועליו לפעול למען פרנסתו, בטחונו, בריאותו ורווחתו. הרצון לפעול ואף להלחם למען דברים אלו טבוע באדם מיום היוולדו. גם הדחף להנות מתענוגות תבל הוא רב עוצמה.

מסייע חשוב ועיקרי לעמידה במבחן הוא יכולתו של האדם להתבונן ולראות את יד ה' בכל מקרי החיים. האדם מסוגל לרומם את מבטו ולבחון בעיני רוחו את הנסתר, את המסתתר מאחורי חומות הטבע. ואמנם, המעמיק להתבונן זוכה להארה אלוקית, לסיוע בדרכו ולמאגרי עוצמה נוספים המסייעים לו למגר את היצר ולזכות בכתר הניצחון במלחמה התמידית המתנהלת נגדו, היא המלחמה הגדולה של חיינו, מלחמת היצר.

ילדים הצופים בתיאטרון בובות אינם רואים את המפעיל העומד מאחורי הפרגוד ומושך בחוטים. והם משוכנעים שהבובות משחקות ורוקדות מעצמן. כשם שהיד המורמת לגובה העיניים מסתירה את הגבוה שבהרים, כך גם החיים הלחוצים והעמוסים בטרדות אינם מאפשרים לנו להבחין, ולו רק בהרהור, בסודות הבריאה. רק מי שמסוגל להרים את מסך השגרה, יזכה לראות את הזוהר הנפלא הטמון בכל חמודות תבל.

המבט האנושי אינו יכול לחדור לעולמות רוחניים. אולם לאדם יש נשמה השייכת לעולם הרוחני, מדוע איפוא אין היא מרגישה את בוראה? ההסבר לכך הוא, היישות הגופנית, החומרית, יוצרת מסך המסתיר מאיתנו את המציאות הרוחנית. כל מה שאנו רואים אינו אלא מסך שהאמת מסתתרת מאחוריו. לולא מסך זה, היה האור האלוקי ניכר היטב בנשמותינו.

לפני חטא אדם הראשון, יכול היה האדם לראות חלק מן האור האלוקי. באותה שעה היתה ה"מחיצה" החומרית דקה ושקופה. אולם החטא הראשון שינה את הכל. לאחר שטעם אדם הראשון מהפרי האסור, הוא שמע את שאלתו של הבורא: "איכּה?", ועל כך הוא ענה: "את קולך שמעתי בגן ואירא.." (בראשית ג', י'). האדם רק שמע את קולו של הבורא, שכן בעקבות החטא הוא איבד את היכולת לראות את זוהר גדולתו. ומאז ועד היום, כל עבירה וכל חטא מעבים את המחיצה שבין האדם לבוראו. רק לעתים רחוקות נפקחות עיני האדם, כפי שהיה כאשר נצבו בני ישראל ליד הר סיני, וכפי שיהיה בעתיד שאנו מצפים לו כאשר יבוא המשיח בעת הגאולה השלמה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים