מתי יבוא המשיח?

אנשים רבים חישבו חשבונות רבים וקבעו זמנים שונים המתייחסים לעת בואה של הגאולה השלמה. חז"ל נתנו בידינו סימנים שיבשרו את בואה, וכן חכמי ישראל, ראשונים ואחרונים, הרחיבו את היריעה במישור זה. הרבה מזמנים אלו כבר עברו בעוונותינו הרבים, ועדיין לא נגאלנו. חשוב להדגיש שזמנים אלו נקבעו בכפיפות לתנאים שונים המגבילים את בוא הקץ. רק כאשר יתקיימו תנאים אלו, שהגדול שבהם הוא שימור רמתם הרוחנית של ישראל, יגיעו ימות המשיח שאנו כה מצפים להם.

יש להוסיף: אמנם הזמן המדוייק האחרון של הגאולה, זמן הנקרא "תכלית הקץ", סתום הוא וחתום, אולם קיים זמן, המבואר בחז"ל וגלוי וידוע הוא לכל, שהגאולה תבוא לפניו! חז"ל אמרו שששת אלפי שנים יתקיים העולם, ובאלף השביעי ייחרב. מובן, שהגאולה והמשיח יבואו לפני שהעולם יחרב. הזמן שחלף, אם כן ל"עיקבתא דמשיחא" (עקבות המשיח), תקופה שתקדם לביאת המשיח, הוא לכל המאוחר מעט לפני סוף האלף האחרון לקיום העולם.

בד בבד גילו לנו חז"ל מראש פרטים על הירידה הרוחנית של תקופתנו, וכך אמרו: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא... נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה וכלה בחמותה, פני הדור כפני הכלב" ('שלא יתביישו זה מזה').

הפרט המאפיין את התופעה הוא שהעזות תגדל לממדים שלא היו ידועים עד כה. בדורות קודמים התייחסו כולם בדרך ארץ ובכבוד כלפי זקני העם וחכמיו. לעומת זאת, כיום נפרצו כל הגדרים והסייגים. הרס המסגרות המקובלות והמקודשות מדורי דורות, הן בחיי הכלל והן בחיי הפרט, הפך לדבר שכיח ומובן מאליו. החוצפה, העזות וההתמרדות גברו וגאו בדורנו ללא גבול. כל מי שהוא חצוף ועז פנים יותר מחברו, נעשה ראש.

מן הראוי לציין: בתקופה הראשונה להווצרות התרבות המודרנית סברו רבים שהיא תיצור חברה בעלת רמה מוסרית ואנושית גבוהה, שתשאר מעוגנת במסגרת האמונה הדתית. מעצבי תרבות זו לא העלו על דעתם בחלומם ה"שחור" ביותר, שהיא תביא לירידה רוחנית כה דרסטית. לא היה ניתן לצפות מראש מראש שבסוף האלף השישי תחול התפרקות כללית מהאמונה והדת, התפרקות שתביא בעקבותיה לפריצת מחסומים חברתיים ולהריסת כל קודש, עד כדי הפיכתו ללעג וקלס. למרות זאת, חז"ל, לאורם של דברי הנביאים, ראו בעיני רוחם את המתרחש באור ברור ומוחשי.

דברי נבואה אלו וביאורם של חז"ל לדברים האמורים, שופכים אור על המתרחש בדורות אלו, ועם זאת הם מצביעים ומאותתים לנו שהננו מתקרבים לקץ הימים, לתקופה שבה אור חדש יאיר את חשכת החיים.

דרכי הנהגת הבורא משולות לצוללת העושה את דרכה במעמקי הים. הצוללת שקועה במימי האוקינוס ומסוגלת לעבור מרחק רב מבלי שאיש יוכל להבחין בה או אפילו לשער שהיא קיימת. מצב זה יכול להימשך תקופה ארוכה למדי, עד שהיא צפה על פני המים, וחושפת את עצמה ואת נתיבותיה.

דעת אנוש הינה קצרה מלהשיג את דרכי ההשגחה. מיציאת מצרים יכולים אנו ללמוד גם אודות הגאולה העתידה. אמנם "ארכה לנו השעה ואין קץ לימי הרעה", אולם כבר נאמר: "אף על פי שיתמהמה (המשיח), עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אריכות הגלות אין בכוחה להקהות את רגש הציפיה לישועה.

זאת ועוד, עלינו לדעת שכל המאורעות הנראים תמוהים בעיני בן-אנוש, עתידים להתבהר והכל יעמדו על פישרם. גם כל הפרטים הנראים לנו כשוליים, כאשר יאיר עליהם אור הגאולה, יתברר כי היה להם תפקיד מרכזי בפסיפס המרהיב המרכיב את הגאולה. יתר על כן, לכשנזכה נבחין כי גלות מצרים והגאולה ממנה, אף הן לא היו אלא פרק מתוך המערכה הכוללת, שימיה כימות עולם ושתחנתה הסופית היא ימות המשיח. זוהי תכנית האב האלוקית שתחילתה בששת ימי בראשית, כאשר: "רוח אלוקים מרחפת על פני המים" - זה רוחו של מלך המשיח", ומטרתה ותכליתה גילוי אור זה בשעה שבה יבקע אור הגאולה וכולנו נחזה בשוב ה' לציון ברחמים.



תגובות הוסף תגובה
1.ברור מאוד (לת)yael07/11/07
2.יפה מאודנדב06/08/09
בניית אתרים