מהי הסיבה לכך שבתנ"ך מתוארת האהבה בין אישה לאיש כאהבה בין ה' לישראל?

קיים הבדל מהותי בין האהבה הטהורה, האהבה האמיתית בין איש לאשתו, אהבה בה קיימים איחוד, תמימות דעים ושותפות עמוקה, לבין מושג ה"אהבה" המצוי ברחובותינו. אלו הם שני מושגים שונים, ולעתים אף סותרים זה את זה. שטחיות, ואולי גם נסיון זיוף, הביאו לכך ששני מושגים כה רחוקים זה מזה קרויים בשם זהה. נייחד תחילה את דברינו לאהבה האמיתית, הרצויה והמביאה ברכה.

היהדות אינה מטיפה לחיי סגפנות ולנטישת החומריות. היא שונה באופן קוטבי מהנצרות, בעיקר הקטולית. הנצרות רואה באישה את סמל הרוע, ומטיפה להתנזרות מנישואין. היא שונה לחלוטין גם מהאיסלם שהפך את התאוות למטרה, ומחשיב את התגשמותן לשכר רוחני...

עפ"י הבנת היהדות בהחלט יש מקום לחיי החומר, אולם יש לקדשם ולרוממם. אחד התחומים העיקריים שנדרש בהם קידוש החומר הוא תחום הנישואין.

בני זוג באים בברית הנישואין. זוהי כריתת ברית שמשמעותה איחוד מלא. באיחוד זה הם הופכים משני בני אדם בודדים למזיגה אחת. מזיגה שכל צד בה חושב על טובת זולתו, חפץ בטובתו בכל כוחו, ופועל בכל לבו למען העקרונות המשותפים היקרים לשניהם. זוהי אהבה אמיתית – אהבת הזולת. הנאמנות, המחשבה התדירה על טובת בן הזוג, והרצון הכן להיטיב לו – כל אלו חוברים יחדיו ויוצרים דבקות בין איש לאשתו. זוהי המשפחה היהודית בתפארתה. משפחה שצלחה נהרות דם ויכלה למוקדי אש, ולאורך אלפי שנים היוותה חוט השדרה של עמנו.

לאהבה עדינה, פנימית וייחודית זו משווים פסוקי שיר השירים את האהבה המתרקמת בין ה' לעמו האהוב. זוהי ברית שלא תופר לעולם. היופי הפנימי של הבית היהודי הינו בבואה לאהבת הבורא.

חשוב לציין, שאין אפשרות לתאר במלים את האהבה. יש לחוש אותה ולחוות אותה, זהו עולם פנימי שזר לא יבין את גנזיו. באותו אופן אין אפשרות לתאר במלים את האהבה לה'. היא מצויה בתוככי הלב, ורק שם מרגישים את עצמתה ואת תכניה.

כמה שונה אהבה זו מהמושג החיצוני הקרוי 'אהבה'. גם בלי להתייחס לאלמנטים החיצוניים, לכיעור שבהצגת הדברים כלפי חוץ, לחילול הקודש ע"י חשיפתו - גם ללא כל אלו, יש להדגיש שהתחומים אינם חופפים. אהבת בשרים ללא קידוש החומר אינה ייחודית לאדם, נזר הבריאה. היא מצויה גם אצל התוכים או אצל הלוויתנים. נכון, כאן מצטרפים הרגשות, כאן מתעוררת הכמיהה, אולם 'עם יד על הלב': האם יש אמת מוחלטת בכל אלו? כמה אחוזים מאותו רטט של אהבה הינם אהבת האדם את עצמו? וכי יש מקום להשוואה בין רצון לסיפוק יצרים עצמי לבין האהבה הפנימית שהיא יסוד הבית היהודי? איה הוא מקום המפגש בין קודש הקודשים לבין חולי חולין?!

אילו נתקלו אבירי החופש, הקדמה ושוויון זכויות האישה, ולו פעם אחת בלבד, באהבה התמימה והפנימית של המשפחה היהודית, אף הם היו שרים את "שיר השירים", שיר הלל לאהבה האמיתית, אהבה המשמשת משל לאהבה העליונה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים