מה קורה לנשמה לאחר המוות?

מתחילת יצירתו של האדם נוצקה בו תרכובת מיוחדת של גוף ונשמה. התורה מתארת את בריאת  האדם באומרה (בראשית ב', ז'): "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים". לגופו של האדם, שאינו אלא חומרי. נופחה נשמה עליונה מפי הבורא עצמו. הגוף הינו עצם חומרי וחלים עליו כל הכללים הקיימים בעולם החומר. אחד הכללים הבסיסיים הוא שחומר אינו יכול להתקיים לעולם. כל עצם חומרי, במוקדם או במאוחר, עתיד להתפרק ולהתכלות.

לעומת זאת ביחס לנשמה המצב שונה. הנשמה היא עצם רוחני טהור ואין לה שייכות כלשהי לעולם החומר. לכן, החוקים הפסיקליים אינם חלים עליה, והיא בת אלמוות. מעצם היות הנשמה יישות בלתי חומרית נובע שהיא צריכה להתקיים לנצח.

עפ"י הסבר זה נבין מדוע לא נאמרה בתורה הבטחה מפורשת שכגמול עבוד קיום המצוות, הנשמה תמשיך להתקיים בעולם הנשמות. הקיום הנצחי הינו "טבעי" עבור הנשמה, שהרי לכל עצם רוחני אין כליון, ואם כן, אין צורך להזכיר זאת. החידוש הינו התופעה ההפוכה: יתכן שנפש כלשהי תאבד ותכלה! ואמנם אפשרות "נסית" זו מופיעה בתורה כעונש על חטאים חמורים, עונש זה נקרא: כרת. מהעובדה שהתורה מבליטה את עונש כריתת הנפש במקרים חריגים, משתמע בבירור שמי שאינו נגוע באותם עוונות, נפשו תתמיד בקיומה הנצחי.

השאלה אם האדם יחיה לנצח או שמא ימות, תלויה בשאלה הגורלית, עם מי משני מרכיבים אלו מזדהה אישיותו של האדם, עם גופו או עם נשמתו. האדם חי את כל שנותיו בחברת גופו, ויותר מכך, פעילות חלקו הגופני הינה בולטת ביותר. לכן, הוא אמנם עלול לשכוח את העובדה שנופחה בו נשמה אלוקית. הוא עלול לראות בגופו את חזות הכל. ואילו את חלקו הרוחני הוא עלול לזנוח ואף לנוון. מאידך, האדם מסוגל לחיות את כל חייו מתוך הזדהות מוחלטת עם נשמתו הרוחנית, לפעול בהתאם להוראותיה, ולראות בחלק הגופני גורם המסייע לפעילות הנשמה.

לאחר שהאדם מסיים את חייו בעולם הזה, הוא עובר לעולם הנשמות. עולם זה קרוי גם 'עולם האמת'. לכל אדם מוכן שם מקום מסודר לפי מעשיו. להבדיל מכניסת האדם לעולם הזה שאינה כרוכה בתשלום, כדי לקבל כרטיס כניסה לעולם הבא חייב כל אדם לתת דין וחשבון על מעשיו בעבר.

כאשר יסתיים שלב החקירה בבית הדין, יגיע תורו של הקטגור. קטגור זה שונה מהפרקליטים שאנו רואים בבתי המשפט הארציים. הוא לא יהיה זקוק לניירת ולא לעדי תביעה. הוא יהיה מצוייד בצילום אותנטי של כל רגע ורגע מחיי האדם. כל מילה שהוציא האדם מפיו הוקלטה, וכל מחשבה שחלפה במוחו, צולמה. כל תשובה ותשובה שיתן שם האדם הנידון תיבדק על ידי השוואתה לנתונים אחרים בחייו. נפרט את הדברים:

תשובה מספר אחד: "בשבת חייבים לבקר את ההורים ולצאת לטיולים". על המסך תופיע השבת שנערך בה משחק הכדורגל של גמר הגביע העולמי. באותה שבת כל המשפחה היתה מרותקת לבית, אין הורים ואין טיולים. ומה ביחס לשבתות אחרות, כאשר מזג האויר היה גשום או במקרה שמצב הרוח לא איפשר את הביקור? גם אז נשארו בבית. האדם עצמו יעיד על עצמו שמצות כיבוד הורים לא היתה כה חשובה בעיניו.

בצורה זו עוברים בעת הדיון על כל קורות חייו של האדם, בודקים ומשווים. בבית משפט זה דנים בכל טענה שתעלה ‑ ובלבד שתהיה עקבית, כלומר, שמעשיך האחרים לא יסתרו את דבריך. האדם הנידון משמש כסנגור וכקטגור כאחד!

קשה לאדם להיות כן ביחס לעצמו. תפקיד הוא זה כמעט בלתי אפשרי. אין אדם רואה את נגעי עצמו, ובאופן אינסטינקטיבי הוא מנסה להגן על עצמו. המחשבה שיש מי שעורך ביקורת והידיעה שחומר הראיות יהיה חתום בחתימת ידינו, בודאי תמריץ אותנו להעניק תשומת לב רבה יותר למה שאנו עושים, מדברים וחושבים כאן בעולם הארצי, בטרם יבוא היום שבו יקראו לנו להתייצב לפני בית דין של מעלה.

בניית אתרים