מדוע הדתיים נלחמים נגד ביזיון המת?

היהדות מקנה חשיבות לגוף האדם, בהיותו משכן לנשמה ועזר למילוי משימותיה. גם ההתייחסות המכובדת לגופו של נפטר נובעת ממעמקיה של תורת ישראל.

כבוד האדם מהווה ערך חשוב ביהדות. לא רק את כבודו של אדם חי מצווים אנו לשמור, גם בכבודו של המת נצטווינו להזהר. אמנם המת איבד את עיקר סגולתו כאדם, שהרי נשמתו ניטלה ממנו ולפנינו מוטל גוף דומם, אך גם הגוף עצמו ראוי לכבוד מירבי.

בין הגוף לנשמה קיים מאבק מתמיד. בעוד הגוף מעדיף את צרכי החומר, מעדיפה הנשמה את קנייני הנצח. היהדות מלמדת כי עיקר עבודת האדם היא להגביר את הנשמה על הגוף, אולם למרות זאת, אין התורה מרשה לזלזל בגופו של האדם. עובדת היות הגוף משכן לנשמה, מהווה סיבה נכבדה לכך שיש לחלוק גם לגוף כבוד כראוי. הגוף הוא הזרוע הביצועית שנמסרה לנשמה, כדי שתוכל לקיים בעזרתו את רצון הבורא. אי לכך ראוי לחלוק כבוד גם לגוף אפילו בשעה שכבר נפרדה הנשמה ממנו.

בנוסף לכך, קיימת סיבה נוספת בחובת הכיבוד כלפי הנפטר. שכן כל עוד האדם חי, היתה לו יכולת לדאוג בעצמו לכבודו. לעומת זאת, לאחר שניטלה הנשמה מן הגוף, שוב אין לו את היכולת לסייע לעצמו במאומה. לכן, מוטלת חובה על האנשים החיים לדאוג לו, וזוהי בחינת "חסד של אמת". זאת ועוד, החיוב לחלוק כבוד מרבי לאדם, אינו נובע מגילויים חיצוניים כלשהם המצויים בו, אלא רק בשל היותו אדם. עיקרון זה מודגש במיוחד אצל המת, שהרי רק עובדת היותו אדם היא המחייבת התנהגות מכובדת כלפיו. בכבוד המת בא לידי ביטוי מלא הכבוד אותו מעניקה היהדות לגוף.

בניית אתרים