כמעט כל יום אני קורא על חרדי שגנב או ביצע עבירה. מה אחוז הפושעים אצלכם?

באופן ענייני אפרק את תשובתי למספר נקודות. באופן זה ניתן להתמקד יותר בדברים:

א. ראשית, אפתיע אותך! ייתכן בהחלט שגם אצל יהודים שומרי תורה ומצוות קורים לא אחת כשלונות. אולם בפרט מסויים קיימת אצלנו ייחודיות. תחום זה הוא: הרצון והיכולת לתקן. יהודי דתי גם אם הוא נכשל, נוטה לשפר את דרכיו ולתקן את מה שעיוות. המעידה שלו מראה על כשלונות לשעה. לעומתם צעדי התיקון מורים מגמה נצחית. הם מורים על היותו חלק מעולם הצועד לקראת הגאולה השלימה, לקראת התיקון השלם שיתן אותותיו בכל באי תבל. בפרט זה: בתיקון, ברצון לשוב בתשובה – מתייחדת היהדות!

ב. אמצעי התקשורת פועלים במודע ובעצמה רבה במטרה להכפיש את הציבור החרדי. הדברים מתבטאים בהדגשה במישרין או בעקיפין, שהאדם שנכשל הוא שומר מצוות. תאר לעצמך שבכל המקרים בהם החוטא הוא אדם שלא זכה בהם לשמור מצוות, היתה מודגשת העובדה שהוא חילוני. העיתון היה מעורר חלחלה! בעל חילוני רצח את אשתו, בני נוער חילוניים נתפסו כשסמים מסוכנים ברשותם, הוברר שהשוד המזויין שבוצע אתמול בבנק, נעשה על ידי שודד חילוני וכו' וכו'. אין כוונתי 'לרקוד על הדם', אלא להדגיש את העוול התמידי הנעשה לציבור שומרי התורה והמצוות. חשוב נא בצורה כנה, ובטוחני שתחוש את תחושות הכאב שלנו!

ג. מגמת ההכללה, הקיימת כאשר אדם יחיד חוטא, מגמה זו "עובדת" אך ורק כאשר החוטא הינו דתי. האם הנך חש רגשי אשמה כאשר מדווח בעיתון שאדם (חילוני) חטף ארנק מזקנה? מדוע לא? והרי שניכם חילונים? הסיבה לכך היא, כי רק אצל הדתיים "נתפרה" מגמת הכללה הבאה להכפיש את הציבור הדתי כולו.

ד. שנאתם של כלי התקשורת לדתיים מביאה אותם לחוסר דיוק מוחלט. לעתים הדיווח אינו מדוייק, לעתים ניתן להסבירו באופן שונה, ולעתים קרה מקרה הפוך בדיוק. בתחום זה הדיווח שונה מהמציאות בצורה קיצונית.

יחסי אנוש בחברת שומרי מצוות הינם משופרים מאוד (הכל יחסית, תמיד יש מקום לשיפור). הדברים מעוגנים בדרישותיה של התורה. אולם על מעשי החסד, על ההקרבה למען הזולת, על הפנים המאירות, על הנאמנות ועל המסירות לא תקרא בעיתונים. שם תקרא רק שהדתיים הם ארכי-פושעים, וחבל.

בניית אתרים