מטרתן של מכות מצרים

בתורה מתואר כיצד פרעה, שליטה של האימפריה החשובה ביותר בעולם בזמנו, מתווכח ומתמקח עם שני אנשים זקנים, עם משה בן השמונים ועם אהרן בן השמונים ושלוש.

נשאלת השאלה: מדוע לא נתן פרעה הוראה להרגם או לפחות להכניסם לכלא? זאת ועוד, פרעה סובל ונאנק תחת עול המכות, ומגיע לקצה גבול יכולת הסבל במכה התשיעית. באותה שעה הוא פונה למשה ואומר: "אל תוסף ראות פני" (שמות י', כ"ח). אכן זוהי תגובה טבעית של אדם סובל ומעונה. ומהי תשובתו של משה אליו? "כן דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך... ויצא מעם פרעה בחרי אף" (בראשית י', כ"ט. י"א, ח'). על מה חרה אפו? ומדוע רגז משה?

הרקע לשאלות אלו נובע מטעותנו, מהעובדה שאנו מודדים את הדמויות המוזכרות בתורה לפי קנה מידה המוכר לנו מחיינו אנו. הורגלנו להסתכל עליהם כעל 'אנשים אפורים', בדומה לדמויות שאנו פוגשים מידי יום ביומו. למעשה, התורה עוסקת באנשים בעלי שאר רוח. מאחורי הדברים המובאים מסתתר ויכוח עקרוני ומתנהל מאבק רעיוני בנושא האמונה בבורא עולם.

משה טוען לפני פרעה כי ה' הוא בורא העולם, ולכן על פרעה להכיר בשלושה עקרונות יסוד: א. מציאות ה' ב. השגחת ה' על הבריאה ג. יכולת ה' לשנות את הבריאה כרצונו. לעומתו, פרעה כופר בכל שלושת העקרונות. מטרת המכות אינה, איפוא, למרר את חיי פרעה ונתיניו על ידי עונשים בלבד, אלא מטרתן העיקרית, ללמדו את יסודות האמונה.

הוכחה לכך היא החזרה על המילה: 'תדע' בתורה, במהלך תיאור עשר המכות. כידוע, המכות מתחלקות לשלוש קבוצות: דצ"ך - דם, צפרדע, כנים. עד"ש - ערוב, דבר, שחין. באח"ב - ברד, ארבה, חושך, בכורות. בראש כל אחת מקבוצות אלו מופיע פסוק המלמד אותנו את תכליתה של הקבוצה. הראשונה - דצ"ך - פותחת במלים: "בזאת תדע כי אני ה'" (שם ז', י"ז). הווי אומר, קבוצה זו מטרתה להוכיח לפרעה את מציאות ה' בבריאה. בראש הקבוצה השניה - עד"ש - מופיעה הכותרת: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שם, ח', י"ח), מכות קבוצה זו מהוות הוכחה למעורבותו של ה' בחיים הארציים. בפתח הקבוצה האחרונה - באח"ב - נאמר: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שם, ט', י"ד), מכות אלו מהוות הוכחה לעליונותו של ה' על הבריאה כולה, כלומר, שיש ביכולתו לעשות בה כרצונו.

גם בבחירת מהות המכה, כלומר, בדבר שספג את המכות, ניתנה לפרעה הוכחה על שלטונו של ה' על כל חלקי הבריאה: דם - מים, צפרדע - חיות המים, כינים - אדמה, ערוב - חיות הארץ, דבר - חיי בעלי החיים, שחין - בריאות האדם, ברד - עננים וגשם, ארבה - מעופפים ושליטה על הרוחות, חושך - מאורות, בכורות - חיי האדם.

אך ראה זה פלא! מה למד פרעה מכל אלו? לפני מכת בכורות משה מכריז: "כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור" (שם י"א, ד'). לכאורה, כל מנהיג גדול ככל שיהיה, ואף האמיץ ביותר, לאחר שראה בעיניו שכל תשעת האיומים הקודמים של יריבו התקיימו, ולא נפל מדבריו ומאזהרותיו כמלוא נימה, לבטח היה חרד שמא שוב יתקיימו דבריו. למעשה, ההתרחשות היתה שונה: בפרוץ המכה, כאשר מתו הבכורות, קמה זעקה גדולה בכל ארץ מצרים, התורה ממשיכה לספר: "ויקם פרעה לילה" (שם י"ב, ל'). הוא קם באמצע הלילה מתוך שינה! זוהי תגובתו של כופר אמיתי האומר: הכל אירע עד כה במקרה, לא תהיה מכה נוספת. לדעתו, ניתן לישון הלילה בשלווה, כאילו לא הוזהר על כך שלילה זה יהיה שונה וגרוע מכל לילה אחר.

שוב פוגשים אנו בפרעה המגלם את דמות הכופר העקבי על שפת ים סוף. עם ישראל חוצה את הים שנבקע בדרך נסית בהוראת ה'. ושוב גם כאן מתרחש הלא ייאמן! פרעה רץ אף הוא לתוך הים! כלום אינו חושש להכנס לעומק הים? האין הוא מבין שהים נבקע למען ישראל בלבד? התשובה היא, פרעה האמין שכל מאורע המתרחש בעולם מתנהל אך ורק על פי חוקי טבע קבועים. לדעתו, גם תופעה זו של קריעת ים סוף הינה תופעה טבעית. לכן, לדעתו יש ביכולתו לנצלה לטובתו.

כאמור, נוכחים אנו לראות מאבק איתנים המתנהל בין פרעה, מייצגה של שיטת חיים המאמינה ב'טבע' בלבד, לבין משה, המוכיח באותות ובמופתים את מציאות ה' ואת השגחתו על הבריאה. פרעה אינו מתפעל ממופתיהם של משה ואהרן. הוא מפגין בפניהם שגם חרטומיו מסוגלים לבצע את אותם אותות ומופתים. הוא כלל לא ניסה להרוג או לכלוא את משה ואהרן, משום שבכך הוא לא היה מוכיח את טענות הכפירה שהוא 'מאמין' בהן.

עתה גם ניתן להבין מדוע כעס משה כאשר אמר לו פרעה: "אל תוסף ראות פני". שכן המכות נועדו ללמד את פרעה לקח ולהחדיר אמונה ללבו, אך מחמת עקשנותו וגאוותו, הוא לא למד את הלקח המקווה ונותר באפלת הכפירה עד סופה של גאולת בני ישראל ממצרים, גאולה שהסתיימה בטביעת כל חילו, רכבו ופרשיו בים סוף.



תגובות הוסף תגובה
1.יפה (לת)שי25/12/08
2.כל הכבוד..-טלוש לוגסי-29/12/08
3.מעניין ויפה. סחתיין לכותב (לת)nobooksh19/03/09
4.מדהים!רננה ואילת22/11/09
בניית אתרים