עם ישראל חי, גם בגלות

ליל הסדר הוא ליל היציאה ממצרים וליל לידתו של עם ישראל. באותו לילה,מלבד סיפור יציאת מצרים עצמו, אנו עוסקים במצוות שיש בהן סמלים רבים. המרכזי שבהם הוא אכילת המצה.

למצה ישנן שתי משמעויות: מחד, היא נקראת בתורה "לחם עוני", ומאידך היא נחשבת כסמל החירות. בליל הסדר אנו מזכירים את שני צדי המטבע: את הגלות, ולעומתה, את היציאה לחירות. סמלים שונים מגלמים בליל הסדר את בחינת הגלות (כגון, מרור וחרוסת) ואת בחינת החירות (כגון, מצה ויין).

מהלך זה מלמד אותנו לקח חשוב. הן בחיי הפרט והן בחיי הכלל ישנן תקופות של עליה ופריחה, ולעומתן ישנן גם תקופות של ירידה וקמילה בהן גובר הסבל ושוררת מצוקה.

בתקופת הפריחה הכל מתנהל למישרין. לכל עם יש דרכים משלו כיצד לנצל את העושר ואת השובע שנפלו בחלקו. ואכן, אומות העולם הצליחו ליצור בתקופות הזוהר שלהן יצירות תרבות למופת. גם עם ישראל על פי נקודת ראותו ידע לנצל את שנות השובע בדרכו שלו: להגדיל תורה ולהאדירה.

אולם השוני בין ישראל לאומות העולם בא בעיקר לידי ביטוי בתקופות של ירידה. אצל כל האומות מהוות תקופות אלו מעין "כתם שחור" - שנים של חוסר התקדמות, נסיגה והתפוררות. אולם לא כן דרכו של עם ישראל. אין אומה עלי אדמות שמנת הסבל שלה דמתה, ולו אף במקצת, לשל עם ישראל. הגלות הפכה לסמלו של העם היהודי. אולם, ראה זה פלא, עם ישראל אינו מחשיב את הגלות כפרק שלילי הפוגע בהמשך דרכו, הוא הצליח להפוך את הגלות לתקופה של יצירה אדירה, לתקופה של התרוממות נפשית ורוחנית, לתקופה של צירוף פנימי.

משום כך מזכירים אנו בליל הסדר את הגלות, באותה מידה בה אנו מזכירים את החירות. המרור, המסמל את הגלות, אינו פחות-ערך מהמצה ומהיין, המסמלים את החירות. מעבר לכך, המצה עצמה מסמלת אף את הגלות בהיותה "לחם עוני". אמנם אנו שואפים, מתפללים ומקווים לזכות לחירות, כשם שכל אדם מעדיף את העושר על פני העוני. אולם במבט לאחור, אין להצטער על הגלות, ואין לראות בה כישלון; נהפוך הוא, דוקא בה ניתן למצוא את שיא גילוי הנצחיות האמיתית של עם ישראל. גם בגלות, למרות הצרות, הנסיונות והקשיים, שאבה האומה את חוסנה הרוחני, והיא שעמדה לה עד עצם היום הזה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים