ההכנה למצוה – גם היא מצוה

אין חג ומועד נוספים הדומים לפסח מבחינת ההכנות הרבות הקודמות לחג. לקראת חג הפסח נעשות הכנות מרובות מאד, והן מלוות בחרדת קודש מפני החשש לאיסור חמץ.

העיקרון המקודש של ההכנה החל עוד בהיות בני ישראל על אדמת מצרים. באותה שעה נאמר להם הציווי: "בעשור לחודש... ויקחו להם איש שה לבית אבות" (שמות י"ב, ג'), לצורך הקרבת קרבן פסח.

התורה ציוותה שאכילת הפסח בעת ההיא תהיה בחיפזון (שמות י"ב, י"א). גם בדורות הבאים זמן אכילתו של קרבן פסח הוא הקצר ביותר לעומת שאר הקרבנות. והנה, למרות שזמן אכילת הפסח חל רק בי"ד בניסן, במשך שעות ספורות בלבד, ההכנות לקראתו החלו מהעשור לחודש. הציווי על כך נמסר לבני ישראל עוד קודם לכן, בראש חודש ניסן (רש"י, שמות י"ב, ג').

המעניין הוא, שדוקא הכנה ממושכת זו, היא שעמדה לישראל ואפשרה להם את גאולתם ממצרים. העיסוק המוקדם במשך ארבעה ימים בהכנות למצוה זו, הכשיר את עם ישראל לגאולה.

ענין דומה מוצאים אנו גם אודות ההכנות למצוות מצה. יש להקפיד מאד שהמצה תיאפה בזריזות ובמרב המהירות. על עיקרון זה צוותה התורה: "ושמרתם את המצות" (שמות י"ב, י"ז) - שימור מיוחד מתבצע בשעת האפיה. ההכנות לאפיה הן ארוכות ומתמשכות. המים בהם לשים את עיסת מצות המצוה, חייבים להיות "מים שלנו", כלומר, מים שנשאבו יום קודם לכן בזמן בין השמשות, ועבר עליהם לילה לפני השימוש בהם ללישת הבצק של המצות. גם הקמח למצות המצוה דורש שימור ממושך ומדוקדק. נמצא איפוא, שכל מועד הפסח מצטיין בהכנות מרובות המלוות אותו.

חובת הכנה זו דורשת הסבר נרחב. מהו פשר המחוייבות להתכונן כה רבות לקראת מצוות, שביצוען המעשי חייב להיות מהיר וזריז?

ניתן להשיב, כי היא הנותנת. כיון שמשך זמן קיומה המעשי של המצוה הוא קצר, לפיכך נדרש מן האדם שיתכונן לקראתה בהכנה רבתי. ככל שהביצוע חייב להיות מהיר יותר, ההכנה צריכה להיות מדוייקת יותר.

גם בעת גאולת עם ישראל ממצרים נדרשה מהם הכנה מוקדמת, כדי שברגע המתאים תוכל הגאולה להתרחש. העובדה היא, שברגע המכריע גורשו בני ישראל ממצרים ולא יכלו להתמהמה עד שבצקם לא הספיק להחמיץ "וגם צידה לא עשו להם". אילו היתה גאולתם מתמהמהת עוד שעה קלה חס וחלילה, שוב לא היה ביכולתם להיגאל, כי טומאת מצרים היתה אופפת אותם לעד.

נחיצות גדולה היתה שבני ישראל יהיו מוכנים ומזומנים לקראת יציאתם, כדי שחלילה לא תוחמץ שעת הכושר הגדולה שנועדה לגאולתם.

כך הם פני הדברים בכל תחום. עלינו להכיר בעובדה שהשפע האלוקי ניתן במידה שבני האדם מכינים את עצמם לקבלתו.

כאמור, כך היה בגאולת מצרים. מכיון שבני ישראל עשו את ההכנה הנדרשת, לא עיכבם הבורא, וכהרף עין נגאלו והגיע הקץ למאות שנות השיעבוד.

זוהי גם המתכונת הנדרשת מאיתנו בכל הדורות כדי להיוושע. נאמר: "אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו" (תהלים פ"א, י"א). יציאת מצרים מהווה דוגמת מופת המלמדת שהקב"ה מעוניין להיטיב לנו, ובלבד שנכין את עצמנו לקראת ישועתו: "הרחב פיך, ואמלאהו", ההכנה מצידנו תביא לשפע גדול ממרום.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים