מהו הקשר בין המצוות לנשמה?

הדברים שנאמרו בתורה שמאכל פלוני אסור באכילה, משמעותם היא שמאכל זה מזיק, אם לא לגוף אזי לנפש ולנשמה. כמו כן, כאשר נאסר מעשה פלוני בתורה, המשתמע מכך הוא שמעשה זה הוא כאש בוערת המסכנת את כל האנשים הקרבים אליה. כמו כן, כאשר נאמר בתורה שיש לעשות מעשה מסויים, משמעות הדברים היא שמעשה זה הוא חיוני לאדם. כשם שהאדם זקוק לאויר לנשימה ולאוכל לקיום גופו, באותה מידה לפחות הוא זקוק גם למעשי מצוות לצורך קיומה התקין של המערכת הרוחנית שבו. יש באדם רמ"ח (248) איברים, וכנגדם יש רמ"ח מצוות. המספר המקביל מורה, שכל איבר, כביכול, מבקש שיעשו בו מצוה מסויימת, שהרי מעשי המצוות הם המזון הרוחני שממנו ניזון האדם.

מי שחושיו הרוחניים לא נתעוותו, מסוגל לזהות בעצמו את מעשי המצוות. כשם שאין צורך להרבות בהסברים אודות חשיבות פעולת הנשימה, וכשם שכל אדם חש רעב כאשר גופו חסר תזונה, ומכוחה של תחושה זו הוא ממהר לאכול, כך חשו אבותינו ביחס למצוות. הם חשו שאלו הם אבות המזון הרוחניים החיוניים להם.

הקב"ה יצר את האדם באופן שהוא יוכל לחוש בסכנה מתקרבת וישתדל להיזהר ממנה. באותה מידה ניחן האדם ביכולת לחוש גם באיסור, שהרי יש בו סכנה לא פחותה. אם איננו חשים בכך, האשמה היא בנו! חושינו הרוחניים התנוונו! מי שחוש ראייתו הגשמי התנוון, אינו חש באור וביופים של הצבעים, בדומה לכך גם בתחום הרוחני אין הוא חש ואינו נהנה מיופי המצוות. אם המצוות אינן מתבצעות בצורה טבעית, הדבר מורה על כך שמקיימי המצוות הם חולים שאיבדו את תאבונם, ולכן, יש לצוות עליהם לאכול.

אבותינו לא נזקקו לציוויים מיוחדים כדי לזרזם לקיים מצוות. כתוב במגילת קהלת (ז, כט): "אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים". בתחילת יצירתו היה האדם ישר בתכלית, הוא היה מסוגל לחוש במציאות הרוחנית ולנהוג לפיה. חושיהם הרוחניים של אבותינו פעלו במלוא עוצמתם, ולכן, הם יכלו לקיים את כל התורה כולה עוד בטרם ניתנה.

לדרגה עילאית זו הגיעו רק האבות הקדושים וצדיקי עולם, אך נשאלת השאלה: מה יהיה עלינו, הקטנים, שחושינו הרוחניים לא התפתחו כראוי? משולים אנו לאדם עיוור וחרש הצועד בכביש סואן. בכל עת ובכל שעה חשוף הוא לסכנות חמורות. הוא אינו מסוגל לראות את המכוניות הקרבות לעברו ואף אינו שומע את הצפירות. לכן, צדקה עשה עמנו הקב"ה שנתן לנו את תורתו, ורשם לנו עלי-ספר את הדברים: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (יחזקאל כ, יא). רק בדרך של ציות לדברי התורה, נוכל לחיות ולהתקיים. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם ואת האדם. מסיבה זו המבנה של האדם ושל העולם תואמים לחלוטין למבנה הפנימי של התורה. התכנים שנכתבו בתורה הם אלו הדרושים לאדם ולכוחות נפשו. כל מצוה בתורה יצוקה גם בדם הנפש של האדם ומעוגנת בתשתית ההוויה.

הגיון זה הוא שהנחה את עם ישראל שהכריזו למרגלות הר סיני: "נעשה ונשמע". בני אותו דור השכילו להבין את מהות התורה שהקב"ה מבקש לתת לישראל. הם הבינו שכולה תואמת את צרכי האדם, ואין בה דברים שהם מעבר ליכולת עשייתו.

גישה זו שהנחתה את דור המדבר, ראוי לה שתנחה גם את דורנו. רק באמצעות התורה נדע לכוון את דרכנו בדור נפתל זה ונצליח לחבר גוף ונשמה למזיגה אחת, מזיגה שכולה קידוש שם שמים והאדרת שם ה' בעולם כולו.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים