שכן שלי דתי והחזיר לי לא פעם מקל כביסה שנפל למרפסת שלו. האם אינכם רואים בגישה זו קטנוניות?

הופתענו לקרוא שנקודה ייחודית, הקשורה לצד היפה של הנפש, נראית בעיניך כקטנוניות. בציבור הכללי קיימת נטיה של זלזול בחפצים בעלי ערך נמוך. העובדה שחפץ זה אינו שלי(!) לא תאמר כמעט מאומה לאנשים רבים. הם יטלו בלי להניד עפעף עט מעל השולחן כדי לשרבט בו את חתימתם. חלקם הגדול יתכן ולא יבין את ההערה: "העט שלך? מרשים לך להשתמש בחפץ זה?"

בציבור הכללי קיימת חלוקה בחשיבה ובהנהגה: מעילה בסכומי עתק "תזכה" לכותרות, ואילו "לקיחה" של סכום פעוט תתקבל בסלחנות, אם אמנם מישהו יתייחס אליה.

מבטה של היהדות שונה. ללא כל קשר לשוויו של החפץ וללא בירור מוקדם האם בעליו של החפץ הוא עשיר או עני – חפציו של הזולת הם בבחינת טאבו. ללא נטילת רשות אין להשתמש בהם, וכל שכן שאסור "לאמץ" אותם ולקחתם לצמיתות.

יהודי שומר תורה ומצווה יזהר אפילו להשען על חפץ שאינו שלו, אם החפץ עלול להינזק, ואפילו אם החשש הינו רחוק מאד. במוצאו חפץ ברחוב הוא ישקיע מאמצים לאתר את הבעלים ולהשיב להם את רכושם (מצוות השבת אבידה).

חז"ל מציינים בין חטאיו של דור המבול, אותו דור שהפך למשל ולשנינה ולסמל הרוע והכיעור, את העובדה שהם היו נוהגים לגזול מרוכלים מאכלים בשווי של פחות משווה פרוטה.

התורה באה לגונן באופן מוחלט על כל אדם ועל כל מה ששייך לו. התורה אסרה לפגוע ברגשותיו של הזולת ו"מלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא". התורה אסרה הכאה או פגיעה פיסית כלשהי באדם אחר, ואפילו "המרים יד על חברו - נקרא רשע". התורה אסרה על האדם לדבר בגנותו של חברו, ואיסורי לשון הרע ורכילות עומדים בראש סולם ההתעניינות של הציבור השומר תורה ומצוות. באותה מידה מגוננת התורה גם על רכושו של כל אדם. היא אוסרת על אדם אחר לפלוש לתחומו, ומחייבת להחזיר לו הלוואה של 5 אגורות. רכוש האדם הינו שלו, הוא אינו שונה מרגשותיו או מגופו. כולם מוגנים!

התורה הפכה את העולם למקום בטוח ושליו. מקום שנעים לחיות בו, ואין בו מקום לחלומות ביעותים, שמא הזולת מתכנן לנשל אותי מעמדותי או מרכושי. אילו החברה כולה היתה חיה עפ"י דיני התורה – היה העולם נחשב לאי של שקט, שאנשיו חיים בשלווה וללא פחד, וכל מעייניהם מופנים למטרה עיקרית: להתעלות רוחנית וליצירת חיים בעלי איכות גבוהה.

כאשר שכנך הדתי מחזיר לך "מקל כביסה", ראה נא את היפה והנאצל שבמעשהו. הבט למכלול כולו, לעולם היפה שמסמל מעשה זה, עולם שכולו צדק. עולם שקיימים בו מעצורים, עולם שלא יתדרדר למצבו של אותו דור שהארץ מלאה בו חמס ומי המבול הציפו אותו. העולם המתוקן הוא עולם שכולנו שואפים לחיות בו ולהנות בו מכל רגע של חיים מאושרים מלאי תוכן, שלווה ובטחון.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים