"עונג שבת" - האם זו מצוה גשמית או רוחנית?

ההבחנה שלך נכונה. השבת מתאפיינת בפרטים רוחניים וחומריים כאחד, וכולם מייחדים את השבת.

למעשה, זוהי דרכה של היהדות. היא אינה מטיפה להתנזרות מן החומר. היא מעלה על נס את קידוש החומר. עולמנו החומרי הינו עולם התפקיד והנסיון, ואנו מצווים לחיות כאן, בתוככי העולם הזה, ויחד עם זאת לצעוד בדרך הרוחנית ולהשתמש בחומריות כגורם מקדם לענייניים שברוח.

כדוגמא לדרך זו נביא את שולחן השבת. לאורכה של השבת אנו סועדים שלוש סעודות. סעודות אלו הן חגיגיות, ומוגשים בהן מיטב המאכלים. למרות כל זאת שולחן השבת מהווה חוויה רוחנית עמוקה וחינוכית. אצל משפחות רבות הוא נחשב למרכזו של השבוע.

הישיבה המשותפת של כל בני המשפחה סביב שולחן השבת, השיחה המשותפת והשירה בצוותא – כל אלו מאחדים את הלבבות ומקרבים את בני המשפחה זה לזה. רעיונות רוחניים ודברי תורה נאמרים ליד שולחן השבת, ומשמשים נושא לשיחה – לניתוח ולהעמקה. הם מרחיבים את הידיעות בנושאים תורניים, ומחבבים את דברי התורה על שומעיהם.

במשפחות רבות עורך אבי המשפחה חידונים מרתקים לילדים אודות פרשת השבוע, ותשובותיהם מוסיפות עניין, ומרתקות את כל בני המשפחה.

הסעודות העשירות כלל וכלל אינן פוגמות באווירה הרוחנית. "עונג שבת" הינו סמל לאיחוד הגוף והנפש. הגוף והנפש שניהם כאחד הינם יצירי כפיו של הבורא, ובאמצעות שניהם האדם עובד את בוראו ומודה לו על הטובה שהוא מרעיף עליו תדיר.

גם המנוחה בשבת אינה מנוחה של חוסר מעש ובטלה. בעת בריאת העולם ה' שבת ביום השביעי, והוסיף לבריאה כולה את מימד המנוחה היוצרת, מנוחה רוחנית שכולה קודש. אף האדם, הנח ביום השביעי מעניק למנוחה זו מימד רוחני. ההתרחקות מעשיית מלאכה וההצמדות לתורה ולקדושה הופכות את שעות השבת לזמן המוקדש להתעלות ולהעפלה לפסגות רוחניות.

רק ביהדות נסללה דרך מיוחדת זו הקרויה בלשון הפסוק: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים", בתוככי הארציות אנו ניצבים לפני ה' אלוקינו. אומות העולם השתוממו לנוכח דרך זו. יש מהם שהטיפו לסגפנות, ויש מהם שהסתערו על החומריות ו'בלעו' אותה בכל פה. רק היהודי לבדו נטל את החומר והפך אותו למקדם הרוחניות. הוא ממשיך להתהלך בארצות החיים, אולם ראשו ניצב בגובהי מרומים.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים