איזה עונג שבת יש בהימנעות מעשיית פעולות כנסיעה או כתיבה?

תשובתי תהיה הפעם בלתי שגרתית. במקום להסביר את העונג הרב ששומרי השבת שואבים מלוא חופניים. מהשביתה ממלאכה ביום זה. אסביר מה אתם מפסידים! הלוחמים נגד השבת אינם יודעים עד כמה היא מסוגלת להעניק להם אושר. השבת היא חדירה חד שבועית למיתחם ההרמוניה הנפשית. במשך שישה ימים נאבק האדם, נכבל ונעשה מותש נפשית ופיזית כאחת. בשבת הוא זוקף את קומתו. וחש כמלך, כבן חורין. זוהי פגישה חד שבועית של האדם עם עצמו.

אריק פרום, הפסיכואנליטיקן הנודע, מדבר בשבחה של השבת היהודית ומוצא בה פתרון למצוקות הנפש שהתרבו בעולמנו. לדבריו, השבת היא סמל ההרמוניה, אי של שלווה ונחת בים של מצוקות העולם. מנוחת השבת הינה מנוחה של חירות. ביום זה איננו נוטלים חלק בעולם העשייה. אנו משקיפים מן הצד על העולם, ולומדים להוקיר אותו. השבת, לדבריו, מחזירה לליבנו את האיזון שכה נדרש למען בריאותנו ושלוות נפשנו.

אלו שאינם שומרים על הלכות שבת, והיא משמשת להם לנופש, לנסיעות למרחקים ולעתים לחוסר מעש מתמשך, נחים אמנם מעבודתם, אולם למנוחה שהאדם מוצא בה מרגוע לנפשו הם לא יגיעו לעולם.

לשומרי השבת היא מהווה חטיבה בפני עצמה. ממלכת השבת, הפורשת את כנפיה בכניסת השבת, שונה באווירתה ובמהותה מימות החול. לא זו בלבד שבשבת אנו מתאחדים עם בני משפחתנו סביב שולחן השבת, לא זו בלבד שהבהילות והריצה של ימות החול נעלמות, קיים כאן היבט נוסף חשוב ביותר. האדם הופך ל"אדם שבתי", נעלה יותר, נינוח יותר ומאושר יותר.

כידוע, נס השרדותו של עמנו בתקופות הגלות הארוכות אינו מובן כלל מבחינת חוק ההסתברות ומבחינה סטאטיסטית. רבים מצביעים על השבת, וטוענים שהיא זו שהצילה את העם היהודי. לאורכו של השבוע כרע היהודי תחת עומס הצרות והעוני, ובשבת הוא זקף את גוו והפך לבן חורין, לבן מלכים. השבת העניקה לו כח וחוסן לעמוד במטלות הקשות של ימות החולין.

גם כיום יהודי השומר שבת חי ביום זה באווירה שונה לחלוטין. אך לא רק ביום זה. השבת מעניקה מאוצרותיה גם לימות החול. יום השבת מחלק את ימות החולין לקבוצות קטנות ונפרדות זו מזו. בזכות זאת נותר היהודי נינוח גם בימי החול ואין בכוחן של מנות מוקטנות אלו להפר את שלוות נפשו. מי שחש אי פעם בקדושת השבת האופפת מדי שבוע את ביתו ואת נפשו, לא ישוב לשאול מהו עונג שבת. נפשו המתענגת על ה', על מצוותיו ועל מנוחת השבת, תיתן לו מענה מיידי.

אין קשר כלשהו בין מנוחה זו להתפרקדות סתמית בכורסה או בכסא נח. נכון, המנוחה הפיזית הינה הרקע הראשוני למנוחה אמיתית, אולם מי שהמנוחה מסתיימת אצלו ברובד זה, יידע נא שרגליו עומדות במים רדודים, שהוא טרם חש את מהותה האמיתית של השבת, "חמדת הימים", השבת שחז"ל אמרו עליה, שהיא מעין העולם הבא, השבת שהינה אי של רוחניות וקדושה בעולם החולין שלנו.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים