כיצד יתכן שחוקים שניתנו לפני אלפי שנים מתאימים גם לימינו?

רבים מדיני התורה בתחום שבין אדם לחברו מקובלים מאד בימינו אצל תרבויות שונות, והם מעוגנים במישור הסוציאלי. אך הבה נזיז את מחוגי השעון לאחור, נעביר לנגד עינינו את אורח חייה ואת תרבותה של האנושות בתקופת מעמד הר סיני, לפני כשלושת אלפים שנה. אותה תרבות שהעבדות היתה חלק בלתי נפרד ממנה, רחוקה היתה כרחוק מזרח ממערב מרוחם של חוקי התורה כדוגמת: "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר" (ויקרא יט, יג), "לא תשא פני דל" (ויקרא יט, טו), "לא תהדר פני גדול", איסור לקיחת רבית תמורת הלוואה, דיני מתנות עניים: לקט, שכחה ופאה ועוד. באותה מידה רחוקות מתרבות זו מצוות עקרוניות שניתנו לנו בתורה, כדוגמת: "ואהבת לרעך כמוך" או יום מנוחה שבועי, מושג שלא נקלט בתודעת בני הדורות הללו ונחשב בלתי רציונלי גם מאות שנים לאחר מכן.

לדינים אלו ולדומיהם לא היו כל בסיס ואחיזה בתרבות של אותם הימים. גם אדם מורם מעם כדוגמת משה, אשר צמח וגדל מתוך תרבות זו, לא יכול היה ליצור דינים כה נעלים. גם אישיות נעלה צומחת מן הקרקע שעליה היא עומדת, ואותו אדם מתווה את דרכו על פיה. זאת ועוד, בני אותה תקופה לא היו מסוגלים לקבל את הדברים המחודשים, אילמלא היו צו אלקי.

בניגוד לטענה הנשמעת כיום שמצוות מסויימות אינן מתאימות לדורנו, ניתן להצביע על העובדה שדוקא בעבר נראו חלק מהמצוות כבלתי מתאימות ובלתי הגיוניות, ואילו כיום הן מקובלות על הכל. מכאן נובעת המסקנה שאין יסוד לטענה זו שעם התקדמות הדורות מתרבות המצוות, שכביכול, 'אינן מתאימות' לרוח הזמן.

דוגמא אופיינית לכך היא מצות השבת. אין ספק שבתקופת מתן תורה, ואף דורות רבים אחריה, היתה מצוה זו מובנת במידה פחותה בהרבה מכפי שהיא מובנת כיום. בדורות קדומים התפלאו רבים על ישראל, האומה המשונה אשר בכוונה תחילה מבזבזת לריק כ-15% מהמשאבים הפרטיים והלאומיים שלה. בעולם העתיק שבו עבדו האנשים ברצף, ללא יום מנוחה שבועי, היתה זו תופעה יוצאת דופן. והנה, העיקרון של יום מנוחה שבועי מקובל כיום בכל העולם התרבותי, והוא תורם לרווחת הפרט ולהעלאת פריון העבודה. עוד הוכח שיום המנוחה נוסך באדם שקט נפשי ומסייע לו להתעלות רוחנית.

בתורה עצמה מתבארת העובדה ההיסטורית, שגם בימים ההם היתה דרך היהדות שונה לחלוטין מהליכות עמי הסביבה. התורה מתריעה: "כמעשה ארץ מצרים, אשר ישבתם בה, לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען, אשר אני מביא אתכם שמה, לא תעשו" (ויקרא יח, ג). גם דברי הנביאים גדושים באזהרות לעם ישראל, לבל ילך שולל אחר רוחות ה'זמן' של הימים ההם.

נמצא איפוא, שאין כל חידוש בטיעונים על אודות אי ההתאמה הקיימת, כביכול, בין דברי התורה ובין תנאי החיים המתקדמים. התורה היא נצחית והלכותיה מתאימות במדוייק למבנה נפשו של האדם. יוצר האדם הוא גם נותן התורה. האדם לא השתנה בפנימיותו. אמנם לאורך כל הדורות השתנו תנאי חיים, אמצעי עזר, תחומי התעניינות וכדו', אולם האדם בתוך תוכו היה ונותר אותו אדם. לו ולנשמתו מתאימה התורה ביותר. יוכיחו זאת כל אותם המונים הצועדים לאורך כל הדורות בנתיבות התורה והם מאושרים בדרכם.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים