מהו ההבדל בין חכמת התורה לחכמת האומות?

בד בבד עם החשבת חכמת חכמי האומות, חובה להכיר את תחומיה ומיגבלותיה, ובהתאם לכך להשתמש בה בתבונה. חז"ל מבארים: (מדרש איכה רבה ב', י"ז): "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים - תאמין, יש תורה בגויים - אל תאמין". תיתכן אמנם חכמה בגויים, אך היא אינה תורה. התורה היא נחלתו הבלעדית של עם ישראל. בחכמת אומות העולם, הציר המרכזי שעליו יסוב הכל הוא האדם. ממנו מתחילה ובו מסתיימת חכמתם ובינתם של העמים.

ערש החכמה האנושית היא חכמת יון. אפילו את אליליהם ראו היוונים בצורת בני אדם, והם יחסו להם תכונות אנושיות, ואפילו יצרים קטנוניים כקנאה, תאוה וכבוד. אורח החשיבה שלהם גרס, כי האדם בחכמתו ובתבונתו מסוגל אמנם להגיע להישגים רבים ואדירים, אולם זהו שיא החכמה. יותר מכך לא קיים.

נקודת המוצא של התורה שונה בתכלית. אמנם אין כתורתנו המעלה על נס את חשיבות האדם, היא זו המחמירה בכל חומר הדין במי ששופך את דמו או המזיק לו, וכפי שנאמר: "המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא", אולם עם כל חשיבותו, אין האדם עומד במרכז ההוויה. הקב"ה הוא מרכז הקיום. ויותר מכך, גם יקרת האדם נובעת מכך שהוא נברא בצלם אלוקים: "חביב אדם שנברא בצלם". לכל תחום שהננו פונים ביהדות אנו מוצאים בו את הבורא העומד במרכז, וממנו תוצאות חיים.

מנקודה זו נובעים גם שינויי היחס אל החכמה ואל תעודתה. בעוד שביון פיסגת השאיפה היתה למצות מן האדם את מירב תבונתו, ועל ידי כך להעלות את רמתו האנושית, דעת התורה גורסת כי תכלית האדם היא לדבוק בבורא, ללכת בדרכיו ולהתיירא ממנו. שיא שאיפת האדם צריכה להיות (מסילת ישרים פרק א'): "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו". שאר כל המצוי בעולמנו, כולל חכמת האדם, תכליתם היא לקדם במישרין או בעקיפין מטרה זו. עבורה יש לגייס כוחות ועבורה יש לתרום את תבונת האדם.

מהבדל יסודי זה בין הצבת האדם במרכז ההוויה ובין דעת תורה הרואה בבורא את נקודת המרכז, נובעים יתר ההבדלים הבולטים שבין תרבות יון וחכמי האומות לבין תורתנו הקדושה. השקפת העולם הנכרית שואפת להפיק מהאדם את המכסימום האפשרי. היא מבקשת שהאדם ייצור שיטות וגישות שתהיינה הטובות והמעולות ביותר, ומהן ניתן יהיה להפיק תועלת למענו ולמען החברה. אמנם גם התורה דוגלת בכך שהאדם ימצה את עצמו, אולם לדעת תורה, השיא שאליו מסוגל כל אדם להגיע, הוא התאמת דעתו לדעת התורה, כלומר, שהתורה תעצב את חכמתו ולא שהוא ימציא לעצמו שיטות חכמה משלו. היהודי יודע שיש רבדים רבים מעל לשכלו האנושי, וגם בשר ודם מסוגל להעפיל בסיוע ממרומים לגבהים שהם למעלה מכוחו. בתקופות קדומות היתה נפוצה בעם תופעת הנבואה, שעליה אמר הרמב"ם כי הנבואה נמצאת ברובד הגבוה מהשגת השכל, ומה שאינו מושג בשכל האנושי, ניתן להשיגו על ידי דבר ה', שהוא הנבואה. גם בדורות מאוחרים יותר כאשר בעוונותינו הרבים בטלה הנבואה מישראל, עדיין בולט ההבדל הגדול הקיים בין חכמת התורה לחכמת האומות. הוא בא לידי ביטוי הן בניתוח מאורעות ובעיות בחיי היום יום ובחיי האומה והן בעיסוק באוצרות החכמה הגדולים הגנוזים בתבל כולה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים