כיצד אתם מעלים על נס את אישי התנ"ך, בעוד שבפרקי התנ"ך עצמם כתובה ביקורת על מעשיהם?

ראשית יורשה לי להדגיש שדווקא דברי הביקורת הללו הם המקנים ממד של אמת ושל דיוק לתיאור דמויות ההוד שמתאר התנ"ך.

בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ וגם בדברי מפרשי התורה מצויים לא אחת דברי בקורת. הם מצביעים על טעויות ושגיאות של רבים מאישי התנ"ך: אברהם, יצחק, יעקב, ראובן, יוסף, שמעון ולוי, יהודה, משה אהרן, קורח, כמה מן השופטים, עלי ובניו, בני שמואל, שאול, דוד שלמה - כל אלו ואחרים מבוקרים על פעולות שונות ומחדלים שונים.

בקורת מסוג זה אינה מצויה בשום דת. הקוראן וכתבי הנצרות אינם כותבים אפילו מילת בקורת אחת על מנהיגיהם ומייסדי דתם. אין ספק שהצגתם כאנשים שלא שגו מימיהם, הינה סימן לחוסר אמת ואף לזיוף.

נעיין לדוגמא במגילת רות. במגילה מתואר מוצאה של אם מלכות בית דוד, שושלת המלכות העיקרית והנצחית של העם. מוצא שושלת המלכות הוא מגיורת מואבית. היא באה מעם שמחיצה עבה הבדילה בינו ובין עם ישראל. למרות הריחוק, הניכור והשנאה לא זו בלבד שאין מסתירים עובדה זו, אלא מדגישים אותה ואף מעלים אותה על נס. על רקע תכונות בני עמה, בולטות יותר תכונותיה הנאצלות של רות, אם המלכות, הגומלת חסד בצורה הנעלה ביותר.

תורתנו הינה תורת חיים. בתוככי חיי החומר, מול נסיונות ומול משברים ניצבים אישי התנ"ך, מתמודדים, מנצחים לרוב, אך לעתים גם נכשלים. לפי ההלכה, לא נעשה כל חטא ע"י בועז שנשא את רות המואביה לאשה. בעניין זה החיים מוארים על כל צדדיהם. לפנינו תיאור אמין של בעיות ולבטים, שהם חלק בלתי נפרד מן החיים עצמם.

מפורסם מאוד הוא הפסוק בספר משלי: "כי שבע יפול צדיק וקם". הדרך אל הפסגה עוברת בגאיות ובמהמורות. היא חוצה נסיונות ואף כשלונות. זוהי דרכה של היהדות, המקדשת את החומר ומצביעה על הדרך אל האמת. היא מציינת את המאבקים ואת הנצחונות, את רגעי החולשה ואת רגעי ההתגברות. הכל פרוש לפנינו.

הדתות המטיפות לאהבה ולקדושה ערטילאית – שוברן בצידן! בשם "דת האהבה" טבחו בנו ללא רחם וללא קורטוב אהבה. שם הסתירו את הכשלונות, שם צבעו את המסך בצבעי הסוואה.

תורתנו מטרתה ללמד אותנו. היא מלמדת שלעולם לא אפסה תקווה. למרות הכשלונות יש להמשיך, למרות הנפילות יש לקום. אישי התנ"ך היו בני אדם, קרוצים מחומר וניצבים בפני קשיים. הם נאבקו כדי לשרוד, ולכן גם אנו מסוגלים ללמוד מהם, לצאת בעקבותיהם ולנסות להעפיל אל הפסגה. הפסוק: "שבע יפול צדיק - וקם" נאמר ביחס לכל אדם, גם כלפי בני בניהם של אישי התנ"ך, אלו המתמודדים במאה ה-21 מול הקשיים המאפיינים את הדור שהם חיים בו.

התנ"ך מורה לכולנו שבכל דור ודור הנפילה אינה סוף פסוק. סופו של הנצחון לבוא ועמו ההצלחה הרוחנית שערכה קיים לנצח.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים