האם קיימת סתירה בין התורה למדע?

הנושא נרחב, ורבים מעלים אותו כמנטרה קבועה, בלי לחדור לעומקו ולהווכח, שלפנינו שני תחומים שונים לחלוטין, שאין קירבה ביניהם. מפאת מורכבותו של הנושא, התשובה תעסוק בשני היבטים שלו בלבד.

א. התחום הראשון שרבים אוהבים להצביע עליו כעל נקודת החיכוך הראשונה בין התורה למדע הוא שאלת מוצא העולם. היהדות מכריזה: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". למדע שיטות שונות בנושא, חלקן כפרניות.

למעשה, בנקודה המהותית לא קיימת כלל סתירה. התורה מצביעה על המקור האלוקי, העל טבעי, כמקור של כל הבריאה, ואילו המדע כלל וכלל אינו עוסק בנקודה זו.

כל ההשערות, השיטות וההסברים עוסקים רק ב'רגע השני', ברגע שכבר היתה בו תחילה כלשהי של התהוות. משם ואילך כל אחד מהכיוונים המדעיים פונה לדרכו. המדע אינו דן באופן מדעי על רגע ה'בראשית'. הסיבה לכך פשוטה: המדע עוסק רק במה שנמדד, נבחן או נחקר. הרגע הראשוני, הרגע שנוצר בו הטבע, חורג מגבולות הטבע, ואי אפשר מהותית ועקרונית 'להכניסו למעבדה'. כאן מכריזה התורה: "בראשית ברא".

ב. התורה מקיפה מבחינה רעיונית אל כל עולמו של האדם. יש בה אמיתות ורגשות, קביעות מוסריות ומטלות מעשיות הנגזרות מהן. יש בה שיטות פילוסופיות ומחקריות העוסקות הן בדרכי ההשגחה העליונה והן בנבכי נפש האדם, הנפש הרוחנית. התורה מתייחסת לכל שאלות המהות, ומגלה בהן את עמדתה הצרופה.

המדע לעומת זאת, עוסק בקטגוריות כמותיות בלבד, ביחסים בין תכונות ועצמים. הוא אינו עוסק במהות התכונות והעצמים.

המדע אינו מסוגל להשיב על השאלה 'למה!', אלא רק על השאלות: 'מה?' 'איך?' או 'כמה?'. המדע אינו מעניק לנו ערכים. חקר הטבע אינו עונה על שאלות כגון: מה טוב ומה רע? מה מותר ומה אסור? אין משמעות לשאלה, האם החוק השני של ניוטון הוא 'טוב' או 'רע'. המדע מספק את היכולת, את הפוטנציאל לפעול, בלי להצביע על גורם מכוון.

פרופ' אהרן קציר כתב בספרו 'בכור המהפכה המדעית': "וכי מי טוב יותר: אדם או חיידק? ברור כי שאלה זו היא חסרת שחר בעיני המדע; חיידק השחפת אינו טוב ואינו רע מן האדם. אין המדע יכול בכלל לשאול: 'טוב?' או 'רע?', ומבחינה מדעית אין משמעות לבעיות המוסר הפשוטות ביותר".

מקס פלנק, חתן פרס נובל לפיזיקה, מעורר נקודה מהותית נוספת:

"לא תיתכן סתירה אמיתית בין דת למדע, מפני שהם משלימים זה את זה. כל אדם רציני ומעמיק נוכח לדעת, שהיסוד הדתי שבאופיו מחייב הכרה וטיפוח, כדי שכל כוחות רוח האדם יפעלו יחד באיזון והרמוניה. ואכן, אין זה מקרה שגדולי ההוגים בכל הדורות היו בעלי רגש דתי עמוק. המדע מעמיק את הערכים המוסריים של החיים, מפני שכל התקדמות בידע מעמידה אותנו פנים אל פנים עם המיסתורין של קיומנו".

מדענים רבים חשים שהתקדמות המדע לא זו בלבד שאינה מרחיקה את האדם מהקשר שלו לרוחניות, אלא היא מקרבת אותו אליו יותר ויותר. בעומדו מול הסדר, ההרמוניה והמורכבות של הבריאה הוא חש שהוא ניצב בפני חידה עלומה. תחושה זו מביאה את האדם להכרה, שסודות אין חקר טמונים בהוויה כולה.

לנוכח העובדה שהתורה מקיפה תחומים נרחבים מאוד, למעשה את כל ההוויה, חשוב לקבוע ולהפנים שהדעה הרווחת כאילו קיימת סתירה בין התורה למדע, אין לה על מה להתבסס, ולעתים היא אף מגמתית. תחומי העיסוק שונים ובנקודות המפגש, כאמור, לא ניטשת מלחמה.

גם הדור שחלליות משייטות בו בחלל, לא השתנה מאומה מבחינה רוחנית. התורה, הממלאת את כל חללו של העולם והקובעת את כל סדריו, היא זו המתייחסת גם לכל פרט מאישיותו של האדם,שהוא בבחינת 'עולם קטן', כפי שהוא מכונה בתורת הנסתר.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים