ארבעה בנים

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" כך תעלה השאלה בבתי ישראל בליל הסדר.

בעת בה יקריא האב לבני המשפחה את התשובה מתוך ההגדה, ימצא כי "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". לכל אחד התייחסות משלו. אין התשובה הניתנת לראשון מתאימה לשני, ואין צורת הדיבור המיוחדת לשלישי מתאימה לרביעי.

"אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול".

 

חכם

לא ניתן "לעבוד עליו". הוא אינו קונה כל מה שמוכרים לו, הוא גם לא נותן שיתחמקו ממנו ע"י נתינת תשובות מעורפלות ובלתי ברורות. שואל כהלכה ומבקש שישיבו לו כעניין.

מסודר במחשבותיו. את מעשיו הוא מתאים להבנותיו, הכל אצלו מאורגן ומסודר, הוא משתוקק לדעת הכל.

הורה יקר, אם זכית בבן החכם, דאג נא לפתח את כשרונותיו, להעצים את חכמתו. ולכוון אותו לאפיקים חיוביים.

אל נא תדחה את שאלותיו בתשובות מתחמקות, עזור נא לו להתפתח, כוון אותו אל המקורות המתאימים משם יוכל לקבל תשובות לשאלות. שם יוכל לשאוב חכמה כאוות נפשו. תן לו! נפשו צמאה.

אפשר לאבד את הבן החכם חלילה, במחי יד. אם שאלותיו הכנות אינן זוכות לתשובות אמיתיות ומפורטות, אם ההורה אינו מגלה הבנה לנפש הבן הצמא אל החכמה, עלול הוא חלילה לגלות כי בנו איבד את תואר החכם והנבון...

בהגדה של פסח, החכם שואל שאלה מפורטת: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלקינו אתכם?" הוא פורט את השאלה לפרוטות - עדות, חוקים, משפטים...

"אף אתה אמור לו כהלכות הפסח" - ענה לו תשובה מפורטת כשאלתו: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" - שנן ופרט לו את כל הלכות ועניני הפסח, מתחילתן ועד סופן, עד הסיום בדיני האפיקומן, בכך תרווה את צמאונו, בתשובה מפורטת ובהתייחסות מלאה, בפחות מכך הוא לא יסתפק.

 

רשע

ומכאן אל הקיצוניות השניה, אל הרשע:

הוא, הנהנתן, המחפש להתחמק ממחוייבויות. לא מעניין אותו מאומה. אין לו כלום בעולמו מלבד בילויים, הנאות ופורקן יצרים...

לימוד, השכלה, חכמה, כל אלו אינם מדברים אל לבו ומוחו. מבחינתו כל אלו מיותרים הם בעולם. מביט הוא אל הוריו ומוריו במבט מתנשא האומר: "אני ואפסי עוד". אינו מתבייש מלהביע את דעתו המזלזלת לנוכח הדרישות המיושנות שיש להוריו ומוריו. "כל אלה שייכים לדור הישן", הוא אומר, "אני יודע מה טוב בשבילי, אני עצמאי, מסתדר יפה מאד לבד".

אם יש הורה שבנו מדבר אליו בשפה זו, אל ינסה לשכנע אותו בדברים של טעם, אל יתחיל להרצות בפניו פרקים בהשכלה, במידות ובדרך ארץ. אין אל מי לדבר, סגור הוא בקונכייתו, שקוע בגאוותו. חבל על המילים, אין טעם להרצאות.

"אף אתה הקהה את שיניו" - הֶיֵה חכם, עזור לו לצאת מגאוותו המטופשת, הקהה (מלשון קהה) אותה, תן לו להבין בדרך עקיפה, שמגדל השן בו הוא יושב, דמיוני הוא. כי ללא חכמה, ללא השכלה וללא הצמדות למקורות החכמה לא ניתן להגיע לשום מקום.

"אילו היה שם, לא היה נגאל" - אדם שאינו רוצה להתקדם, שמסרב לעזור לעצמו, איש לא יוכל לעזור לו...

אם נסייע לו, בנחת-רוח ובהבנה לנפשו, לצאת מהאנוכיות בה הוא מצוי, או-אז הצלנו את נפשו, קיים סיכוי להעלות אותו לקטגוריית החכם.

 

תם

- "אמא, מה זה?"

- "זה מנוף, בני היקר!"

- "ומה זה? אמא!"

כך ממשיך הילד בשאלותיו הקצרות והמתומצתות. כולם מכירים את גיל שאלות ה"מה זה", הילד לומד להכיר את הסובב, עדיין בשטחיות, מתייחס לצד החיצוני, הוא עדיין לא מעמיק לשאול על מהות הדברים ותוכנם, אך גם שלב זה חשוב הוא מאד בהתפתחותו של הילד.

הבעיה היא שלא תמיד ה"תם" הוא בן שנתיים וחצי, לעתים והוא כבר עבר את גיל העשרה, אחיו הקטנים כבר בוגרים ממנו בשכלם, אף אחיו בן הארבע כבר עבר את שלב ה"מה זה" והגיע לגיל ה"למה", אך הוא עדיין רדוד, אינו מעמיק, אינו מתבונן, מסתכל על העטיפה החיצונית ושואל "מה זאת?"

כשההורה שומע את בנו בן העשרה שואל "מה זאת!" ותו לא, עולה בקרבו רגש של תסכול, אולי אפילו של כעס. ההורה מתעלם במופגן מהשאלה המרגיזה, מסנן בארסיות מהולה בכעס: "כשתגדל תבין", ונותן לילד את תחושת ה"בלטה" שממנו כבר לא יצא כלום...

לא זו הדרך, כעס ותסכול לא יועילו, התעלמות וארסיות רק יותירו את הבן במקומו, במקום להתפתח צעד אחד, תחול נסיגה של מספר צעדים.

יש לנהוג בחכמה: הבן שאל "מה זאת?" על תענה על שאלתו הפשוטה בצורה פשוטה. הרחב את אופקיו, תן לו תשובה מעמיקה יותר, תן לו תשובה מהותית יותר, העמק לו את התשובה, פתח לו פתח להשכלה. אט אט הוא יצא מתמותו, יעבור את שלב ה"מה זה?" הוא עוד עתיד להגיע רחוק.

מן ההגדה למדנו זאת, כי שאלתו של הבן התם על מנהגי הפסח מוצתה במילים "מה זאת?" לעומת זאת, האב אינו עונה על השאלה ישירות, אלא מרחיב כאילו שאל הבן "למה", ומפרט לו את טעמם הפנימי של הדברים: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים".

 

שאינו יודע לשאול

הבן הרביעי, גרוע מן התם, הוא אינו שואל מאומה. שום דבר אינו מגרה את מוחו, הוא אינו מבחין במאומה. הכל חלק, אין בעיות...

וההורה מתבונן וכואב, הקשר שלו עם הבן הולך ופוחת, הולך ונעלם, הוא מרגיש שאין עם מי לדבר, חבל על זמנו, בלבו פנימה הוא כמעט מיואש מבנו.

ההגדה מלמדת אותנו פרק נכבד בחינוכו של הבן שאינו יודע לשאול: "את פתח לו". אל תניח לקשר להתנתק, אל תתן לנער להסתגר בתוך עולמו. "פתח לו", למד אותו במה להתבונן, גלה לו מה רגיל ומה שונה, כיצד שואלים ומתעניינים.

פתח לו... הוא כבר יבוא אחריך.

שנזכה לרוות מכולם רק נחת.

לאחר שעסקנו בכל אחד מארבעת הבנים, התמקדנו בכוחותיו של כל אחד ובצורת הגישה הנכונה והמתאימה באופן אישי לכל בן מארבעת הבנים, נעסוק כעת בפן הכללי, של כולם יחד במשפחה אחת, בבית אחד, סביב שולחן אחד...

מה תהיה דעתנו על אב למשפחה מרובת ילדים שהגילאים בה נעים החל מגיל הגנון וכלה בגיל הטיפש-עשרה, שבחר לקחת את משפחתו לטיול חג של חול המועד ל"גן המפלצת".

גם עם כושר דמיון לא מפותח ניתן יהיה לצפות מה בדיוק יקרה שם באותו בית: בת הטיפש עשרה תתמרד בקול גדול, "אין לי מה לעשות שם" היא תאמר, ובצדק. השני בן החמש עשרה אף הוא יחרה יחזיק אחריה, "אני נשאר בבית", יכריז.

סביר להניח שגם הבאים בתור מטה, עד בן השבע, אף הם יצטרפו בדרכם שלהם למחאה.

והאב, עומד נבוך, הוא בסך הכל רצה להנעים לכולם, ואינו מבין מדוע הוא נידון ברותחים על כוונותיו הטובות. אם יהיה לצידו אדם חכם ובעל נסיון, הוא ישבר את אזנו כי כדי לרצות את כולם עליו לחשוב על מקום שיש בו הכל, גם ארגז חול לגיל הרך, וגם שעשועים והרפתקאות לגיל המבוגר שוחר ה"אקשן", יהיה זה משולל הגיון לקחת את בן העשרה למפלצת משרבבת לשון מגלשה ולצפות לקריאות גיל. צריך לקחת בחשבון את כולם, או-אז יקבל כל אחד את התואם לגיל ולרמתו בשמחה ובהנאה.

ומגן המשחקים הבה נחזור אל השולחן הביתי, סביבו מסובים נפשות רבות, גילאים שונים, תחומי התעניינות מגוונים, רמת הבנה מתחלפת וקשת רחבה של דעות...

ההורים בראש השולחן מנסים לדבר אל הדור הצעיר, להעביר מסרים, לאלף בינה. הם בודאי נתקלים בקושי, מה שטוב לגדול לא מתאים לקטן, מה שמדבר אל הבינוני לא בהכרח מעניין את הנותרים. אם הדברים יהיו עמוקים - רק הנבונים יותר יבינו, ידברו דברים רדודים - העמקניים ירדמו.

מה יעשו?

"הכנה מוקדמת", זהו סוד העניין. בטרם יגיעו הדברים לידי ביצוע, יעמוד ההורה בינו לבין עצמו, ויבנה את דבריו כך שיתאימו לכל המשתתפים.

הוא ינהג בחכמה אם ישלב בדבריו גם סיפור (שמעניין את כולם) ויוסיף שאלה שמגרה ומעוררת ענין (מונע הרדמות), בין לבין ישחיל את דבריו בצורות שונות, ישאל את הגדול, ידבר עם הבינוני, יסביר לקטן, וישתף את כולם בכך שיאפשר להם להגיב, לשאול, להוסיף, לבאר...

אם ההכנה הייתה טובה, המסרים יעברו, אף אחד לא ירדם, לא יהיה מי שלא יבין, כמובן שכל אחד בהתאם לרמתו השכלית וביחס לגילו, אבל זה אמור "לעבוד" היטב.

לפתע יבחינו ההורים כי זה שחשבו שאינו יודע לשאול פותח את פיו בחכמה, ואף התם שלא ידע בין ימינו לשמאלו מתחיל להשתתף ולגלות סימני חכמה. הבן אותו חשבו לרשע ומנוכר מבני המשפחה, לפתע מתגלים באישיותו צדדים מפעימים, וגם אצל החכם ניכרת התקדמות מהותית בבחינת - "תן לחכם, ויחכם עוד".

בהצלחה!



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים