הכר את בנך

היום, ללא ספק, יותר מאי פעם ישנה מודעות גדולה להכרה עצמית. בני האדם מכירים את כוחותיהם, הם יודעים להצביע על טבעם, לאפיין את תכונותיהם, להגדיר מה מדבר אליהם, אלו דברים עוזרים להם, אלו דברים מציקים להם, מה מעורר בהם רגשות סוערים ומה לא מדבר אליהם לחלוטין.

אדם המודע לכוחותיו, לתכונותיו ולאופיו ינהג במשך ימי חייו בהתאם לכך. אדם תוסס וסוער לא ילך לעבוד במוזיאון לחקר הבול התורכי. אדם שקט ונינוח ובעל תכונות שקולות ומסודרות לא ילך לעבוד כסדרן בלונה פארק בתקופת החופש הגדול. אף אדם לא יכנס לתחום העסקים, אם לא שבטבעו הוא מוכן לקחת סיכונים ולהתמודד עם התוצאות. אם הוא לא כזה, מהר מאד הוא ימצא את עצמו בחוץ, מוכה ושבע אכזבות.

ומה יעשה הילד שאינו מכיר עדיין את אופיו, ואינו יודע להצביע מה מפריע לו ולמה הוא נמשך? קשה לו להגדיר מה במשימות שהוטלו עליו, אלו מטלות אינן מתאימות לאופיו ומכבידות עליו. הוא גם אינו יכול להסביר מדוע הוא נכשל במקום שנכשל.

ומעל הכל עומדים ההורים והמחנכים ותובעים את שלהם. הם נוהגים בדיוק לפי הספר. הם מעודדים ומבטיחים פרסים, הם גם גוערים ומשתמשים באמצעי הרתעה.

הם רואים שזה הצליח אצל כולם, ניסיונם מלמד שהשיטה באופן כללי עובדת, ואילו כאן אצל הילד הזה משהו משתבש, לא זורם. הם מנסים למשוך את החבל עוד קצת, להרתיע יותר, אולי להבטיח יותר פרסים. כשעדיין לא הולך הם מתרגזים מעט ומנסים לדחוף עוד יותר בכח, ובסוף משהו זז...

אבל הילד אינו מרוצה, לא טוב לו, הוא אינו שמח. הוא אפילו מעט עצוב, ומחר הסיפור יחזור על עצמו.

כי מה שהתאים לכולם, כבעלי אופי כללי משותף, לא מתאים לילד הספציפי הזה שהאופי שלו שונה לחלוטין.

ההורה או המחנך שיפתח את עיניו, ירד להבנת נפש הילד, יגלה עד מהרה היכן הייתה הטעות, וינסה לנהוג מעתה באופן שדרישותיו יתאימו לאופיו של הילד ולטבעו.

אין זה אומר שאם הילד הוא בטבעו כעסן, הוא יוכל לכעוס ולכלות בחמתו את כל הנקרה בדרכו. הדרישה לריסון עצמי ולתיקון המידות משותף לכל בני האדם על חולשותיהם ומגרעותיהם.

אך הכרת נקודות החולשה של הילד ותכונותיו, יעזרו לנו בהתמודדות עמו.

לדוגמה, הורה היודע כי בנו הינו בעל אופי סוער ותוסס, ישתדל לאפשר לבנו זמנים מיוחדים בהם יוכל להוציא את עודפי המרץ בצורה טובה ומבוקרת. אם לא יעשה זאת כך עלול הוא לזכות לעליה לרגל של מתלוננים מכל רחבי השכונה, שזכו לטעום ממתנת ידו של הבן הסוער.

מחנך שיגלה בתלמידו תכונת אחריות מיוחדת, יטפח זאת על ידי הטלת משימות ומטלות המתאימות לתכונה זו.

וכן הלאה, כל ילד לפי דרכו ותכונותיו שלו.

בצורה זו, יגדל הילד בריא בנפשו, שמח ומלא חדוות נעורים. והחשוב ביותר, הוא ילמד לכוון את מידותיו לכיוון הנכון, לאפיק הרצוי, ולנצל את כשרונותיו ויכולותיו בצורה הטובה ביותר.

"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים