אמהות - אמנות לכל דבר

מאמרים נוספים
מוח נשי ומוח גברי
השוני ומשמעותו
שורש הדילמה הנשית בימינו
הגשמה עצמית בריאה ונכונה
מאמרים נוספים
שלמות המסגרת המשפחתית - סוד מידת "המלכות"
אמהות - אמנות לכל דבר
מאמרים נוספים

ילדך הוא יצירה שלך, וכן גם בעלך. אומן הרוצה להוכיח את כישרונותיו, מציג את יצירותיו ומתפאר בהן. היצירות מעידות על כישרונותיו ועל כוחותיו הפנימיים של האומן. יצירה שאפשר להתפאר בה, היא תוצאה של השקעה רבה, מאמץ ומחשבה. יצירות אינן נוצרות מאליהן ללא יוצר שבעמלו השקיע בהן את מיטב כוחותיו, כישרונותיו ומרצו. ככל שהקדיש ליצירותיו יותר זמן ומחשבה, באותה מידה תושג תוצאה מרשימה ומיוחדת יותר.

הנשים שקיבלו חומר גלם כה יקר, במטרה ליצור ממנו יצירות - בני אדם, כלפיהן מופנית השאלה, מדוע הן אינן חשות מימוש עצמי אדיר בגידולם? כלום יש אמנות יקרה וחשובה יותר מחינוך ילדים? לאן נעלמה חדוות היצירה?  הרי זוהי העשייה היצירתית העשירה ומלאת התוכן ביותר. זוהי אותה עשייה המביאה את האדם לסיפוק ולאושר אמיתיים ולמימוש עצמי נעלה מאין כמוהו.

הצלחת הילד בלימודים אינה תלויה רק בכשרון. הכוח המכריע הוא - הרצון להתעלות ולקניית ידע. הרצון נחשב מקור לכל המעשים. (בגימטריה רצון = מקור). הרצון הוא ההתחלה, על גביו ניתן להוסיף ומכוחו ניתן לפתח ולהביא לעלייה. מסתבר, שהרצון הנחשב 'מקור', אינו מגיע אלא ממקור הווייתו של האדם. ה'רחם' נקראת 'מקור' בלשון התורה. הווה אומר: האם היא מקור הרצון הניתן לאדם. בהמשך גידולו היא מצמיחה את שורש הרצון שטמנה בילד. ציפיותיה ושאיפותיה ממנו - הם רצונותיו העתידיים, ועל ידי אמירתם באזניו הוא נדחף לפעול ולעשות. רצונו של הבן מעוצב ומודרך, לפי התפקיד שאמו מייעדת לו מתחילתו.

האם מקרינה את השפעתה על לב הילד. הוא קולט עד כמה הוא חשוב בעיניה, ובמה ישמח את אמו. הוא חושש מהבעת צערה על כישלונותיו. למערכת עדינה זו של קשר, יש גם ביטוי מעשי רב. האם מלווה את בנה בסיוע תמידי - בלבוש, במזון ובדאגה למצבו הנפשי. דרך כל אלו ביכולתה לרומם את רצונותיו. בצאתו לבית ספרו מצוייד בחום אהבתה ושאיפותיה, ובשובו אליה - מכובד ורצוי. הדבר ניכר בתשומת לב, בהתייחסות לבקשותיו ובמוצאו אוזן קשבת לאשר עבר עליו. על ידי כל אלו נקשר הבן אל רצון האם, האומר לו : גדל!

שלמה המלך אומר": "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" (משלי א', ח'). מהי תורת האם?

האם עוסקת בגידולו הטבעי של הילד - מאכילה, משקה ומלבישה, מנהיגה. בכך מנווטת האם את צמיחתו הגופנית והאישית של הילד. מעשיה ודמותה של האם המלווים את צמיחתו של הילד הופכים עבורו לתורה שלמה. ו"גדול שימושה", שעושה הבן אצל האם, "יותר מלימודה" אצל האב. כלומר, הלימוד החי והמעשי הנלמד מהחיים המעשיים של האם (הדוגמה האישית), חשוב לאין ערוך מהלימוד הנשמע מפיו של האב.

האם מוליכה ומדריכה - כיצד נוהגים ומה להגיב בכל מצב. האם מטביעה מסכת חיים שלמה, הכוללת מידות נפש ודרכי התייחסות לרוב המצבים בהם האדם נפגש. לעומת "מוסר אב" המנחה את הבן בדיבור ובלימוד, באה "תורת האם" ומעצבת את נפשו של הילד כחומר ביד היוצר. תורת האם נעשית חלק מעצמיותו של הילד גם ללא מילים. כל הנהגת האם נעשית תורת חיים עבור הילד. עבודתה הפנימית בתיקון מידותיה, הופכת להיות נחלת העתיד לנפש ילדיה. הביטוי המקובל "שפת אם" מלמד שאת ההסתכלות היסודית על החיים מקבל הילד מאמו. המידות כדוגמת עצבנות, כעס, תאווה ועצלות, או היפוכן כשלווה, איפוק ושמחת חיים, עוברות אל הילד מינקותו ללא מילים, שכן הן טמונות בגישתה והתעסקותה עמו.

לדוגמה: האם עומדת במטבח, בשעת צהריים לוהטת. הכיור עמוס בכלים, שיירי אוכל מפוזרים על הרצפה, עליה להספיק להכין אוכל לקטנים ועליה גם להעסיק את הגדולים. היא מסתובבת ורוטנת ללא הרף: "כמה קשה להיות עקרת בית, זו ממש עבדות. העבודות מתישות ואף אחד לא חושב לומר תודה. אני מרגישה כמו משרתת". אם זו בוחרת לראות את נתינתה כעבדות וקושי. אולם, אפשר גם אחרת! אם המשתדלת לשדר בבית שדר שונה לחלוטין: "עשיתי עבודה טובה, הכנתי אוכל טעים, ויעידו על כך הכלים הריקים. ליום כזה אפשר בהחלט לקרוא יום מוצלח", ומפטירה במילות תודה להשם, שממנו קיבלה את הכוח. זו אם בעלת חשיבה חיובית, המתמקדת בהנאה שבנתינה, באושר שנפל בחלקה לסייע לבני משפחתה, כך היא תקרין שמחה של נתינה. ילדיה יספגו זאת, וישמחו אף הם לעזור לזולת. האם, היא זו הקובעת, במעשיה ובתגובותיה, את האוירה בבית, אם תהיה זו אוירה של חסד או אוירה של עבדות. ילדים הגדלים באוירה של חסד, יגדלו אף הם לאנשים נותנים ומעניקים.

"תורת האם" רמוזה בארבע הכוסות ליל הסדר. בליל הסדר, בנוסף לקערה שהוזכרה לעיל, מוצאים אנו על השולחן הערוך מכל טוב, את המצות ואת ארבע הכוסות. מבואר בחז"ל שענין המצה רומז על חלקו של האב ואילו ארבע הכוסות רומזות על חלקה של האם. לעומת המצה הנאכלת לשם מצוה פעם אחת בלבד במהלך ה"סדר", ענין ארבע הכוסות מתגלה מתחילה ועד סוף: החל מקידוש על כוס ראשונה, אמירת סיפור ההגדה על כוס שנייה, ברכת המזון על כוס שלישית, וכלה בשירת ההלל על כוס רביעית. זאת מאחר ותפקיד האם הוא הרבה יותר מקיף, שכן האם מטביעה בילד מסכת חיים שלמה.

התבוננות במערכות החיים היהודיים מורה שהאשה משפיעה השפעה עמוקה ויסודית על ההנהגה ועל החינוך, על ההליכות ועל קיום התורה והמצוות. היא עוזרת להקמתו של הבית והנצחתו לדורות. תכונותיה העדינות הן המקנות עדינות למערכות הקיום והשימור של התורה והעברתה בשלמות לדורות הבאים.


"חכמות נשים בנתה ביתה"

'מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו' שקיבלנו את התורה המנווטת אותנו בהתאם לצרכים הפנימיים והאמיתיים שלנו. לאדם עצמו קשה מאוד לגלות אותם, מחמת היותו כבול בתפיסת העולם של החברה המערבית ומושפע ממנה, ובגלל הדמיון המטעה אותו. סולם הערכים של תורת ישראל מעודד אותנו לפתח ולמצות את הפוטנציאל האישי, בהתאם לטבע שלנו ולמעלותינו, ומדריך אותנו להגשים את ייעודינו ותפקידינו כדי שנגיע אל התכלית, אל השלמות ואל האושר האמיתי. מאידך, הוא מונע מאיתנו לטעות ולרדוף אחר 'כבוד מדומה' וחולף ואחר ערכים מזוייפים שאינם מביאים אחריהם אלא תסכול ומרירות, כמבואר לעיל.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים