"אילו יכולתי לחזור אחורה במנהרת הזמן" – חושב האדם לעצמו - "למחוק אי אלו רגעים מביכים, נפילות, מעידות, אזי הכול יראה אחרת...".
מחשבה זו תישאר לנצח "בקופסת המחשבות", משום שאחד מכללי משחק החיים הוא שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, למורת רוחם של אנשים רבים... יחד עם זאת פרשתנו - פרשת בראשית - נוסכת בנו תקווה ומזרימה אמביציה וכוחות מחודשים בתחום זה. היא עושה זאת באמצעות כמה מילים "בודדות".
אכן, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אולם בידנו לעשות משהו אחר, והוא - להתחיל מבראשית...
זוהי משימה לא פשוטה ונשתדל להסבירה.
*
נפתח בשאלה: מה אדם מחפש, שינוי או יציבות?
שאלתי שאלה זו פעמים רבות בקבוצות שונות, והתשובות שקבלתי היו רבות ומגוונות. אציג בפניכם את המסקנה אליה הגעתי, מובן שכל אחד מוזמן לבדוק את העניין בעצמו...
האדם, בבסיסו, חפץ ביציבות ולא בשינוי. לפעמים, האדם מחפש גם שינויים, אבל הדבר נובע ממקור אחר לגמרי, לא מחיפוש השינויים עצמם.
כל אדם באשר הוא, עמל כל חייו לשם מטרה אחת: ליהנות. אמנם יש לו יעדי ביניים, אבל זוהי המטרה הסופית. ליהנות פירושו למלא את החסר.
אדם יחפש שינוי, רק כאשר השינוי יוביל אותו למצב טוב יותר בשגרת המחר. כאשר אדם חושב שיכול להיות טוב יותר – הוא ישאף לשנות את המצב. אם הוא סבור שהשינוי לא ישפר את המצב, הוא לא יחפש שינוי, אדרבה, הוא יבקש להמשיך את השגרה.
בדרך כלל, בחור בן עשרים שואף לשינוי. הוא מאמין שהעתיד יכול להיות טוב יותר. לעומתו זקן בן שמונים מחפש בעיקר – שגרה. כל מי שיש לו סבא יודע, שכששואלים אותו: "סבא, מה שלומך?" בדרך כלל התשובה היא: "מתפללים שלא יהיה יותר גרוע", הוא יודע מנסיונו שהעתיד עלול להיות יותר גרוע...
אדם המעוניין לסלול לעצמו דרך חדשה, שתוביל אותו לגבהים אישיים, הרבה אבני נגף מונעות בעדו מלהגשים את חזונו. הוא חש בהרבה נקודות חולשה. נולדתי עצלן, אומר הוא לעצמו, נולדתי ביישן, עצוב, עצבני... אני יכול להשתנות?
גם אם החלטנו להשתנות, האם המשימה אפשרית? האם אנחנו יכולים להשתנות?
באה הפרשה ופונה אל כל אחד מאיתנו: יש בתוכך את כל מה שאתה חולם להיות. כל תכונה טובה שברצונך לרכוש, אינך צריך לנדוד עבורה אל "סיילים" בלונדון, היא חלק ממך מאז שנולדת...
בודאי שאתם לא מבינים על מה אני מדבר. לכן, אנא, הישארו עימי שורות נוספות, והכול יתבהר...
ננסה להבין: מיהו ה"אדם"? ממה הוא מורכב ומה הן יכולותיו? לשם כך נעיין יחדיו בפסוק המתאר את בריאת האדם:
"וַיִּיצֶר ה' אלקים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית פרק ב', פסוק ז').
האדם מורכב משני ממדים, גוף גשמי שמקורו מן האדמה, ונשמה רוחנית, שמימית, שמקורה מן העליונים. נתון זה מוביל אותנו היישר אל זרועותיה של השאלה, אשר יתכן ומעולם לא חשבנו עליה: מדוע אדם נקרא "אדם"? התשובה לכאורה פשוטה, אדם מזכיר את חומר הגלם ממנו נברא – אדמה.
הדברים נכונים, אך מדוע נבחרה דווקא האדמה להיות מונצחת בשם האדם, האין זה מן הראוי להנציח את מציאותה של הנשמה בשמו? מדוע מנציחים את המימד הפחות לכאורה – את האדמה?
זאת ועוד, בפרשתנו מתואר שהבורא ביקש מהאדם לקרוא שמות לכל בעלי החיים:
"וַיִּצֶר ה' אלקים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית פרק ב', פסוק יט').
חז"ל מרחיבים את הבנתו של פסוק זה: "בשעה שאמר הקב"ה לברוא את האדם, נמלך [התייעץ] במלאכי השרת. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם בהמה, חיה ועוף. אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעים. העבירם לפני אדם, אמר לו: מה שמו? אמר לו: זה שמו שור, וזה שמו חמור, וזה סוס, וזה גמל. אמר לו: ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להקראות אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? - נראה להקראות אדני, שאתה אדון לכל" (בראשית רבה פרשה יז').
עובדת היות האדם יודע לקרוא שמות לכל בעלי החיים, מעניקה לו נקודת יתרון על פני המלאכים. מדוע? וכי זו חכמה לקרוא שם לכל יצור? כל אחד מאתנו יכול לעשות זאת, הלא כן?
וודאי שלא. השם מבטא מהות הדבר. אדם הראשון לא העניק שמות באופן אקראי, הוא התבונן על כל יצור, הבין את מהותם של כל בעלי החיים ומה מייחד כל אחד מהם, ועל פי נתונים אלו העניק את השם, את המשמעות שלו.
לדוגמא: הוא ראה את הנחש והשכיל להבין את תכונתו, שכאשר יצור עומד מולו ללא תזוזה הנחש נח, וכאשר היצור העומד מולו נמצא בתזוזה הוא חש אותו, ואז הוא חש וממהר אליו. הוא ביטא תכונה זו בשם "נח – חש". השם של כל בעל חי מבטא תכונה ייחודית המיוחדת רק לו.
כעת, השאלה ששאלנו קודם קשה שבעתיים: אם שם מבטא מהות, מדוע אדם קרא לעצמו "אדם" על שם האדמה ולא "נשמה" על שם נשמתו, והרי לפי תפיסת היהדות הנשמה היא עיקר האדם, והיא זו שאמורה להוביל את האדם, ולא המימד החומרי שבו?
אם תרצו אפשר להעצים את התמיהה: אדם מנמק מדוע הוא קרא כך לעצמו "אני נאה להקראת אדם, שנבראתי מן האדמה". הנימוק תמוה, שהרי כל בעלי החיים נבראו אף הם מן האדמה?
עתה הגענו לנקודה.
המהר"ל מפראג מפענח את החידה. כשאדם אמר, קוראים לי אדם "שנבראתי מן האדמה", אין כוונתו להנציח בשמו את חומר הגלם ממנו נוצר, שהרי כל בעלי החיים נבראו מן האדמה.
"אדמה" במהותה היא פוטנציאל. היא יכולה להצמיח מנגו עסיסי, ומאידך היא יכולה להצמיח קוצים וברקנים. היא יכולה לרעוד ולהביא למותם של בני אדם, ומאידך היא טומנת בחובה זהב ויהלומים. אם האדם זורע גרעיני מנגו והוא משקיע בגידולו – יגדלו פירות טובים, ואם האדם לא משקיע באדמה יגדלו שם עשבים שוטים...
האדם קובע: אני היצור היחיד שקבלתי את תכונת האדמה, גם אני פוטנציאל! אדם יכול להיות טוב לסביבה ואדם עלול להיות רע לסביבה, אדם יכול להביא מזור ורפואה לאנושות ואדם יכול להביא למותם של מיליונים, הכול תלוי בו. לכן, ראוי להיקרא לו אדם, "שנבראתי מן האדמה" וקבלתי את תכונותיה... בשונה מבעל חיים שאין בו שינוי. לכן שמה "בהמה" – "בה – מה", מה שיש בה כשנולדה, יהיה בה כשתמות...]
לאחר שקלטנו את המסר הזה, נהיה קשובים למסר נוסף:
בפרשת בריאת האדם נאמר בתורה: "ויאמר אלוקים נעשה אדם" (בראשית א', כ"ו), "נעשה" לשון רבים. אל מי דיבר הבורא? בפשטות הכוונה שהוא דיבר עם המלאכים, וכך אמנם כותב רש"י. אולם בזוהר הקדוש מובא הסבר נוסף.
האדם נברא אחרון לכל הנבראים. כשאלוקים ברא אותו הוא אמר לכל היקום כולו, לארץ ולשמים, לבעלי החיים ולצמחים, בואו כולם ביחד "נעשה אדם!", כל אחד מהנבראים יתרום מהייחודיות שלו לאדם. אכן, כל נברא תרם מייחודיותו ונתן לאדם...
אם האדם מעוניין להיות מודע לעוצמות הטמונות בו, עליו להתבונן בעולם הקסום הסובב אותו. כל כוח ותכונה שיש ביקום, יש באדם! יש בנו הכול, בפוטנציאל כמובן.
כעת מבינים אנו טוב יותר את מאמר חז"ל בפרקי אבות (פרק ה' משנה כ'). "יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי לעשות רצון אביך שבשמים". וכי יש בי עזות של נמר? הוא חי בג'ונגל ואני בעיר, מה הקשר בינינו?
הוא אשר אמרנו. הבריאה, על כל יפי מרכיביה משמשת כמראה למה שיש בתוכי...
מדהים.
לאחר שקבלנו את המידע הזה, כמדומני שאדם לא רשאי לטעון: "לא יכול", "אי אפשר" ועוד כהנה וכהנה 'אמרות שפר'. יש בנו את התכונות הנדרשות להגיע לפסגות בכל תחום, שהרי האדם הוא יצור שכולל בתוכו את תכונות כול היקום...
כעת, לאחר שהבנו מה יש בנו, נוכל לתת לקולו של האלוקים: "נעשה אדם" לחדור לתוכנו, ולהפיח בנו כוח להתחלה חדשה... לו ירצה האדם, יטה היטב את אוזנו וישמע את אמירת האלוקים: "נעשה אדם" חודרת אל מעמקי הווייתו, וייתן לאמירה זו להפיח בו נשמת חיים חדשה, זכה וטהורה...
נכון אמנם שאין באפשרותנו להחזיר את הגלגל לאחור, אבל בידינו לפתוח דף חדש, פשוט "להתחיל מבראשית"...