האם ניתן לדעת מה יהיו יחסי מדינות עוינות באחרית הימים?

הבה נתאר תחילה חתימת הסכם שלום בן זמננו:

הדגלים התנופפו ברוח אביבית, תזמורת חיל הנחתים ניגנה שירי לכת והאווירה היתה רווית מתח. מסביב לככר הדשא המוריקה הסתופף צבא גדול של עתונאים ואנשי תקשורת. צלמי טלוויזיה התרוצצו לחפש מקום שיהיה קרוב ככל האפשר לבימת האירוע. אורחי הכבוד רמי המעלה נהרו אל הכיסאות שהוצבו על הדשא בגינת הבית הלבן, וכולם ציפו לשלושת המנהיגים שיופיעו לפתיחת ההצגה הגדולה: טכס חתימת חוזה השלום בין ישראל לבין מצרים.

הגיעה שעת הנאומים. בזה אחר זה קמו המנהיגים והעלו על נס את השלום שהושג לאחר מאמצים קשים. תוך חיוכים הדדים ומלל דיפלומטי רב - לא שכחו המנהיגים לצטט את הפסוק התנכ"י המפורסם: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", תוך הבעת תקווה שזה בדיוק מה שעתיד להתרחש במזרח התיכון מכאן ואילך.

האמנם ידעו המנהיגים את אשר הם מצטטים? כלום משתלב פסוק זה באירוע של חתימת חוזה השלום? מסתבר שלא. הציטוט לא היה רלוונטי כלל לאירוע ההסטורי שהעולם היה עד לו. העלאתו במסגרת זו לא היתה אלא חוסר הבנה בפסוק שצוטט. השלום, כמו כל נושא אחר ביהדות, מעוגן היטב בתנ"ך, ובטרם הוא מושמע ברמה, ראוי הוא שייבדק כהלכה.

לו היו המנהיגים לומדים את הנושא כפי שהוא מופיע בתנ"ך, היו מכירים בעובדה שמצויים שני סוגי שלום, שלום קבוע של אחרית הימים, ושלום זמני ומשתנה של ימינו.

שלום קבוע של אחרית הימים אינו ניתן למימוש ולהגשמה ברגע שמנהיגים אלו או אחרים חפצים בו. זהו שלום שאינו תלוי כלל בבני אדם וברצונם. הוא תלוי בתקופה, והתקופה, כאמור, היא אחרית הימים.

"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו: 'לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'. ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו-ב', א'-ד').

זהו חזון אחרית הימים הכולל גם את רעיון השלום המצוטט. בתקופה אותה מתארים הנביאים בערגה רבה, מתנוסס בית המקדש על תילו בראש ההרים. נהירה בלתי פוסקת של עמים מתנהלת אליו. נהירה זו הינה תוצאה של התעוררות רוחנית העתידה לפקוד את עמי העולם, עד שכולם ירצו לדעת את דרכי ה'. ציון עתידה להפוך למרכז רוחני גדול, וממנה תצאנה תורה והדרכה לכל עמי העולם. בישראל ימלוך אז המלך המשיח, חוטר מגזע ישי, שישפוט את עמי העולם, יוכיח אותם על מעשיהם וידריכם בדרך ישרה, שיש בה הבנה הדדית וסובלנות בין העמים. השפעתו תוביל לשינוי ערכים ולמהפך בתפיסה הכללית של עמי העולם. עמי העולם יבינו שאין עוד מקום למלחמות, וכתוצאה מכך יבוטלו הצבאות, יפורקו המחנות, והתעשייה הצבאית תיהפך לתעשייה חקלאית. בתי חרושת שיצרו עד עתה טנקים יחלו מכאן ואילך ליצר טרקטורים, ומפעלים ליצירת חרבות - יסבו את קו היצור ליצירת מזמרות. תתגשם הנבואה: "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".

ובאשר ליחסים שבין אומות העולם לבין עם ישראל נאמר:

"וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נוהג בם. פרה ודב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהם, ואריה כבקר יאכל תבן... לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו י"א, ו'-ט').

הרמב"ם מסביר שלפנינו משל בלבד, והנבואה מתייחסת לאומות העולם וליחסן אלינו: "שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי הגויים המשולים כזאב וכנמר... ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו..." (היד החזקה, הלכות מלכים פי"ב, ה"א). לאמור: ישראל לא תהיה עוד מטרה לכיבוש, להתגרות, לשוד ולביזה. אומות העולם ישלימו עם מציאותו של הכבש, ויניחו לו לחיות את חייו מבלי לפגוע בו כלל. זהו, איפוא, השלום של אחרית הימים.

שלום זה, כאמור, אינו תוצאה של משא ומתן ארוך ומייגע, ואינו תלוי כלל בחתימתם של מנהיגים. נשיא ארה"ב אינו המלך המיוחל שיבוא לשפוט "בין הגויים ולהוכיח לעמים רבים", וודאי שאין הוא נחון בתכונות של: "הצדק איזור מתניו והאמונה איזור חלציו", המאפיינות את המלך המשיח. לשלום זה אנו מצפים בכליון עיניים. הוא יגיע בשעה ש"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים