כיצד יש ביכולתו של האדם להגיע לנבואה?

קיימת הקבלה בין מידת הענוה לבין יכולתו של האדם להגיע למדרגות רמות בנבואה. ככל שהאדם עניו יותר, כלי הקיבול הרוחניים שלו גדולים יותר, והוא מתקרב יותר לחי העולמים.

כאשר אנו מעיינים בתורה הננו מוצאים שני תחומים בהם נבדלת מעלתו של משה רבנו ממעלתם של יתר הברואים. התחום הראשון הוא תחום הנבואה, שבו נאמר: "לא קם נביא בישראל כמשה". תחום נוסף בו הצטיין משה יותר מכל בני המין האנושי הוא הענוה. על כך נאמר בתורה (במדבר יב, ג): "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

חז"ל התבטאו אודות מידת ענוותנותו של משה רבינו ואמרו (מסכת חולין פט, א): גדול מה שנאמר במשה, ממה שנאמר באברהם. באברהם כתוב (בראשית יח, כח): "ואנכי עפר ואפר", במשה כתוב (שמות טז, ח): "ונחנו מה". אמנם ההידמות לעפר מביעה התבטלות בדרגה גבוהה מאד, אולם למרות זאת, גם לעפר יש יישות מסויימת. לעומת זאת, משה רבנו ראה את עצמו כאין וכאפס, בבחינת "ונחנו מה".

למעשה, תכונת הענוה ומעלת הנבואה קשורות ושלובות זו בזו. מידותיו הטובות של משה רבנו הן אלו שזיכו אותו בדרגת השיא בנבואה, עד שנאמר עליו שהוא ראה את נבואתו באספקלריה המאירה, מאחר שלא היה אדם מושלם כמוהו במידותיו, גם בנבואה נאמר עליו:"לא קם בישראל כמשה".

המעניין הוא, שמכל המידות הטובות שמנו חכמים באדם השלם, התורה מדגישה את מידת ענוותנותו של משה רבנו. מסתבר שדוקא מידת הענוה היא הגורם הישיר לכך שיוכל האדם לזכות באמצעותו לשפע נבואי, ולכן, משה רבנו שהיה הענו מכל אדם, זכה גם להיות רבן של כל הנביאים.

רבי חיים מולוז'ין בספרו "רוח חיים" (מסכת אבות פרק א, משנה א) מסביר במשל את הקשר בין השפע האלוקי לבין מידת הענוה. המציאות מלמדת שככל שדופן של כלי דקה יותר, בית הקיבול שלו נעשה יחסית גדול יותר. אילו יכולנו ליצור כלי שדפנותיו דקות כקליפת השום, כמעט כולו היה הופך להיות בית קיבול המסוגל להכיל את הניתן בו. בדרך זו ניתן גם להבין שככל שהאדם ממעיט מערך עצמו ומתנהג בענוה יתירה, הוא נעשה כלי הראוי להכיל את השפע הרוחני. לעומת זאת, המתרברב מגדיל את עובי דפנותיו, וממעיט מיכולת הקיבול הרוחנית של נפשו.

קיימים מצבי גאוה מסויימים שעליהם נאמר שבעליהם דוחקים כליל את רגלי השכינה. נמצא איפוא שהענוה היא הסגולה העיקרית שבאמצעותה ניתן להגיע להשראת השכינה ולנבואה. ואמנם, משה רבנו, שהצטיין בענוותנותו מכל האדם אשר על פני האדמה, הוא זה שזכה להיות אב לנביאים. כאשר התבטא משה רבנו: "ונחנו מה", כלומר, שאין הוא מחשיב עצמו כמציאות ממשית כלל, בכך נמוגו כמעט כל המחיצות שבינו לבין השכינה, ולכן, היה ביכולתו לצפות בנבואה באספקלריה המאירה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים