השבת והמקדש

המקדש היווה את המקום המיוחד שבו שרתה השכינה ובה התקרב העם אל ה'. השבת היא המקדש שבזמן, היא הזמן המקודש בו אנו קרובים לה' ומקיימים את מצוותיו באהבה.

בהתחנך הנביא ישעיהו לשליחותו הרמה, להיות שליח ה' אל עמו, נפתחו עיניו לראות את ה' יושב על כסא רם ונישא, ואזניו לשמוע את קול השרפים העומדים ממעל לו, וקוראים זה אל זה ואומרים: "קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות מלוא כל הארץ כבודו". מקול קורא זה נעו אמות סיפי ההיכל (ישעיהו פרק ז').

קול רעם כזה, המניע סיפי היכלותינו, היתה המלה הקטנה "אך", אשר בה הזהיר ה' על קדושת השבת בצוותו על בנין המקדש. "ועשו לי מקדש - אמר ה' (שמות כ"ה, ח') ושכנתי בתוכם", "אך את שבתותי תשמורו".

תחילה הראה על ידי השבת, כי אלוקיך הוא אלוקים חיים, אשר תסמוך עליו למסור בידו את ביתך, את עסקך, את קנינך, את ברכתך ואת הצלחתך, כי נכון אתה להקדיש ולהקריב לו את חייך - ואחרי כן עשה לו מקדש. אז יסייע לך המקדש לקרבך אל מטרתך ושאיפתך, להתקדשות ולהתרוממות החיים. אז תמצא את ה' אלוקיך בהיכלך, לא לרגעי עיון חולפים ולא לשעות חגיגיות ארעיות, כי אם לחיות עמו תמיד, בביתך, בעסקך, בהנאותיך ובשמחותיך.

אם כל רווח קטן וכל תאוה קלה יסיתוך לדרוס ברגל גאוה וקלות ראש את האות אשר נתן ה' בינו ובינך, אזי אל נא תקרא בשם ה' ואל תבנה לו היכלות.

את דברי ה' מתוך ספר תורתו לא תמחה: "אך את שבתותי תשמורו! כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדשכם" (שמות ל"א).

הראו תחילה על ידי השבת, כי אלוקיכם אשר תבנו לו היכל, הוא האחד, היחיד אשר כילה מלאכתו ביום השביעי, אחרי שהכין את היום השביעי לאות עולם על הברית אשר כרת עם בני האדם, ולכן לא יחפוץ בהיכל, כי אם בכם.

רק על ידי השבת קיבלו כל המצוות את יחסן האמיתי אל ה' ואל ישראל. ממקור קדושת השבת תצא קדושת ישראל ומועדיו - שכן ה' "מקדש השבת וישראל והזמנים". אם תבטלו את השבת תהרסו את יסוד קדושת ישראל.

אפילו בזמן החורבן - קדושת השבת לא חרבה. השבת היא המקדש, המלווה את ישראל בכל מושבותיו, ולעולם בקדושתו הוא עומד. בשומרך את השבת תוכיח ותעיד לפני בוראך תמיד בכל שבוע, כי שלו אתה, כי מתקדש אתה בקדושתו ומחדש תמיד את בריתו.

ששת ימים מסור העולם לידך. ששת ימים רשאי אתה לשלוח את ידך בכל אשר ברא אלוקיך. באותם הימים הינך בן-חורין לעשות "מלאכה" - להטביע על הכל את חותמך. אך ביום השביעי העד נא, שעם כל זאת העולם אינו שלך, שלא אתה אדונו וריבונו, שאינך כי אם שכיר ה' בארץ ורק בפקודתו אתה חי ושליט בעולם.

הציפור, הדג והחיה שאינך צד אותם בשבת. הפרח, שאינך קוטף אותו, החומר שאינך צר, פוסל, מחתך, יוצר, מגבל ומעצב אותו - כל אלה, קילוסין הן המוגשים מידך לאלוקיך. הם המכריזים עליו כבורא העולם, ריבונו ואדוניו.

גם בחוג עניני החברה יתקדשו ויתחנכו ביום השבת מחשבותיך וכוחותיך, להיות תמיד נאמנים בברית ה'.

בכך תדע כי יסודות החברה האנושית מה' המה. ה' אלוקיך מצווך על חיי החברה וילמדך לדעת, כי רק על ידה תגיע לשלימות תעודתך האנושית. רק על ידה תוכל למלא את תפקידך אשר הוטל עליך. גם יחסך אל החברה, גם יחס החברה אליך, גם כל יחסי החברה לכל הסתעפויותיהם - קדושים הם לה' אלוקיך. לכן, אם באמת ובתמים לה' אתה, עליך לשעבד לו ביום השבת גם את מחשבותיך וכוחותיך הפועלים בחברה, למען אשר גם בחוג החברה לא תתנהג בזדון ובשרירות לב ולא תעשה בו עמל ואוון, אך תהיה מלאך האמת והצדק.

ומכח זה גם תעמול עם הציבור לשם שמים ובאמונה, ויכונו יחד מעשיך שלא תארע תקלה על ידך, שזכות היחיד לא תפריע את סדרי החברה ותקנותיה, ואגב החברה לא תישלל זכותו של היחיד. שכל עניני החברה יסודרו בצדק, במשפט ובמישרין, למען אשר רשות היחיד ורשות הרבים לא תדחקנה זו את זו, אלא כל אחת מהן תקיים את משפטה.

נהיה נא נאמנים לה' ונשמרה את השבת, לעשותה ברית עולם לנו ולבנינו ולבני בנינו עד עולם. נעיד עדות נאמנה על ידי שמירת השבת, נגד כל באי העולם, על אדנות ה' בטבע ובחברת בני האדם. או-אז כל בן ובת בישראל יתקדשו בקדושת ה'. שנאמר: "ואתם עדי, נאום ה', ואני אלוקים" (ישעיהו מ"ג, י"ב).



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים