"חנוך לנער על-פי דרכו"

להיות הורה פירושו להכיל משאלות לב שיתכן שלא יתגשמו.

אחד ההיבטים המעודדים ומלאי התקווה שיסייעו לנו לאהוב את הילד אהבה אמיתית, היא ראייה נכונה של משמעות ההורות. היהדות רואה בחינוך תפקיד, אתגר ומשימה. כל הנסיבות החיצוניות המקיפות אותנו, הותאמו במדוייק לתפקיד המסויים שאנו נדרשים למלא כחלק מעבודת החיים שלנו. הכישורים, התכונות, המעמד הכלכלי, ו...כן, גם הילד שהתברכנו בו, כולם נועדו לשרת מטרה אחת – להשלים את תפקידנו הייחודי בעולם. ילדנו, על כל מעלותיו וחסרונותיו, הוא חלק מאותה תכנית.

כל אדם הוא עולם מלא של כוחות ויכולות, שאיפות ורצונות, נטיות אישיות וכישרונות. כל אחד שונה מחברו, כיוון שלכל אחד נועד תפקיד משלו, השונה משל חברו. הן התכונות והן הנסיבות שניתנו לאדם מסויים, הוענקו לו בהתאמה מדוייקת לתפקיד שהוא אמור לבצע. לא נוכל למצוא בעולם שני אנשים זהים או שני זוגות הורים המגדלים ילדים זהים בנסיבות זהות. הילד ה'עצל' שהוא ילדנו, מהווה בעבורנו אתגר להתמודדות. התמודדות זו היא העבודה הפרטית שלנו.

הסתכלות זו שומרת על פרספקטיבה נכונה, ומזכירה לנו שחינוך פירושו לצעוד עם הילד בדרכו שלו, להתחשב באופיו המיוחד ולבנות אותו.

נוכל לחיות בשלווה, אם נדע שעלינו לעשות רק כמיטב יכולתנו. זה בעצם מה שנדרש מאתנו כהורים. אין תפקיד ההורים להתעסק בתוצאות, כיוון שהתוצאות אינן בשליטתנו. הילדים אינם מהווים מדד להצלחתנו כהורים!

אנו מגיעים להורות מצויידים ברעיונות איזה ילד אנחנו רוצים שיהיה לנו - חרוץ, חברה'מן או כל אופי אחר. לעיתים, אנו כה עסוקים בציפייה להגשמת משאלותינו, עד כי איננו רואים בעין פקוחה את הילד שיש לנו. אנו מתעלמים מנטיותיו, ורוצים שיהיה בדיוק כפי שהיינו אנו שואפים להיות. צריך לדעת ולהבין – הילד שלנו אינו אנחנו! נרפה מהצורך לשלוט על התפתחותו ולעצב בעבורו את עתידו. אנו אמורים לצעוד עמו בדרך שלו. אם נתעקש ליצור ממנו אדם שונה ממה שהוא, נשלול ממנו את היכולת להכיר בכוחותיו ולהישען עליהם, והוא לא יוכל להגשים את יכולותיו. לגביו זהו הפסד גדול, ואילו לגבינו זו סטייה מתפקידנו.

את הפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב, ו'), מפרש המלבי"ם: 'מצוה שיהיה החינוך על פי דרכו, כי כל אדם מסוגל מטבעו לענין אחר...'

הגישה היהודית מדריכה אותנו לראות את הילד כפי טבעו. אנו צריכים לראות בילד אדם עצמאי וייחודי שיש לכבדו ולאהוב אותו בהתאם לטבעו ולתכונותיו. לא רק לאפשר לו להיות שונה, מתוך אילוץ וחוסר ברירה, אלא להאמין בו ולהעריך אותו באמת ובתמים. אם נתייחס לילדנו כפי שהוא, נסייע לו להיות מה שהוא מסוגל להיות באמת.

עלינו, כהורים, להבין שהילד אינו קרש קפיצה להצלחה החברתית שלנו. הגישה היהודית מכוונת לעשייה - מה לעשות 'כאן ועכשיו'. אם אנו מודאגים ממיקום ילדנו בציר ההצלחה, למעשה, אנו חוטאים למטרה שלשמה קיבלנו את תפקיד ההורות.

בניגוד לתפיסה התחרותית, שבה יש מקום והערכה למצליחנים בלבד, חיינו הינם תהליך. דרך ארוכה המאפשרת נפילות וכוללת כישלונות. כל אחד מאיתנו קיבל כלים אחרים, והוא נדרש למסלול חיים שונה. אין מקום להשוואה ואין טעם בהשוואה. טעות היא להציב דגם מסויים של הצלחה ולשאוף להיות כמוהו. יתכן בהחלט שאותו אדם ניחן בכלים אחרים, ונדרש ממנו לפסוע במסלול שונה. מגוחך להעמיד את שכנתנו ואת ילדיה המחונכים כדגם של הצלחה. יתכן בהחלט שפסגת ההצלחה שלנו שונה משלה.



תגובות הוסף תגובה
1.יישר כחאסף23/12/08
בניית אתרים