תורת מרדכי מול המן ושיטתו

סקירה שטחית של מגילת אסתר מזהה התמודדות מתמשכת בין שני "גיבורים" ראשיים: המן האגגי ומרדכי היהודי. מאבק האיתנים לא הוכרע עד לאחר הסתלקותו של אחד מהם מהזירה. המתבונן בעומקם של דברים נוכח לדעת שמרדכי והמן מייצגים שתי השקפות עולם מנוגדות, הנאבקות זו בזו בכל דרך אפשרית.

מיהו המן? מרדכי גילה את הדברים: "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו" (אסתר ד', ז'), ומסבירים חז"ל: "אמר להתך: לך אמור לה (לאסתר), בן בנו של קרהו בא עליכם, שנאמר: 'אשר קרך בדרך" (דברים כ"ה, י"ח). הגדרה זו מלמדת ששיטתו של המן גורסת שאין קשר כלשהו בין מאורעות המתרחשים בעולם. כל מאורע אינו אלא "מקרה". כלומר, כאשר מתרחש אירוע כלשהו, אין הוא נובע מרצון ההשגחה העליונה, אלא הוא תוצאה של "גורל עיוור". ואם אמנם כך הם פני הדברים, אין כל מפריע בעדו מלהתנכל ליהודים! "אידיאולוגיה" זו היא ירושתו מאבי אביו - עמלק.

לעם העמלקי יש זכות יוצרים על שיטה זו. ומהם למדו שונאי ישראל המצויים בכל הדורות. כאשר יצא עם ישראל ממצרים ביד רמה, באותה עת התרחשו בעולם אותות ומופתים, שכל באי העולם חרדו מפניהם, כפי שנאמר בתורה: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת" (שמות ט"ו, י"ד), היה עם אחד ויחיד שלא התרגש מכל אשר התרחש - העם העמלקי. ולא עוד, אלא שגילה נועזות לצאת נגד העם הנגאל ולפגוע בו. מנין היתה לעמלק עזות זו? היתה זו תוצאה ישירה מגישתו לראות בכל המהלך הנדיר והמפעים אוסף מקרים עוורים נטולי משמעות וכיוון. המן בן בנו למד היטב שיטה זו.

מנגד ניצב בגאון מרדכי היהודי, שסירב לכרוע ולהשתחוות להמן ולשיטתו. מרדכי היהודי האמין בהשגחה עליונה המכוונת את כל המעשים והמאורעות. "בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים, לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה" (אסתר ב', י"א). תקופה ארוכה למדי, במשך כארבע-חמש שנים התהלך מרדכי לפני חצר הארמון. ובאמת מדוע נהג כך? מרדכי אמר בלבו: 'לא אירע לצדקת זו שתלקח לנכרי, אלא שעתידה לקום להושיע לישראל'. לפיכך היה מחזר לדעת מה יהיה בסופה (רש"י שם). מרדכי הלך בהתאם לשיטת אבותיו היהודים, שהורישו מדור לדור את האמונה שאין מקריות בעולם, הכל מחושב ומתוכנן היטב בהתאם לתכנית האלוקית. אמנם לא תמיד מתגלה לעיני בשר ודם על מה ולמה אירע מאורע פלוני, אולם במרוצת הזמן יתגלה פשר הדבר. התנצחות גדולה זו בין השיטות באה לידי ביטוי במגילה. המגילה משמשת, כביכול, כשופט המכריע את הכף ללא היסוס, שופט המכריז קבל עם ועולם, כי הצדק נתון למרדכי ולשיטתו.

התמודדות זו ממשיכה לאורך כל הדורות. מעבר אחד של המתרס ניצבים אלו הרואים את חזות הכל בחומר ובמה שרואות עיניהם, ומולם ניצבים אלו הרואים את כבוד ה' בבריאה ובמתרחש בה. אט אט מכיר גם המדע בגבולותיו ובמגבלותיו, ומודה שקיים מישור נוסף בו קיימים חוקים אחרים, רוחניים, ועל פיהם נמדד הכל - לא בקנה מידה ארצי ובהסתכלות בעיני בשר, אלא באמונה, בביטחון בה' ובנשיאת העינים למרומים.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים