החמור שלנו

סאל'ח יצא לדרכו כשהוא רוכב על חמורו. תכנן לקנות עז חולבת מגזע משובח שתדור בחצרו ותספק חלב לבני משפחתו.

סאל'ח רכש את העז, ולצווארה תלה פעמון שהכין מבעוד מועד. בעזרת חבל קשר את העז אל זנב החמור ויצא לדרך. כל עוד הפעמון מקשקש מאחוריו, הוא ידע שהעז בעקבותיו.

שלושה נערים משועממים הבחינו בסאל'ח הרוכב על החמור, מזמזם באושר, כשהעז צועדת מאחור ופעמונה מקשקש. החליטו להפיג את שיעמומם.

אמר הראשון: "יש לי רעיון נפלא כיצד לגנוב ממנו את העז בלי שירגיש!"

אמר השני: "אני אצליח לגנוב את החמור שהוא רוכב בלי שיתנגד!"

התרברב השלישי: "אני מסוגל לגנוב גם את הבגדים שעליו. ראה תראו שהוא יפשוט אותם מרצונו הטוב!"

התגנב הראשון חרש, הסיר מצווארה של העז את הפעמון המקשקש, הוסיף לנענע קלות, ובתוך כדי כך קשר את הפעמון לזנב החמור. את החבל חתך ונטל עמו את העז המשוחררת. סאל'ח לא חש מאומה. משוכנע שהעז עדיין צועדת מאחור, הן הפעמון משמיע קול...

בהמשך הדרך המתין הנער השני, זה שהבטיח לגנוב את חמורו.

"אמור לי", פנה הבחור לסאל'ח בהתעניינות, "כולם אצלכם בכפר קושרים פעמון מקשקש בזנב החמור? זה דווקא רעיון נחמד, לא רע".

סאל'ח הסתובב לאחור וראה שהעז שרכש נעלמה.

"אבוי, גנבו לי את העז... את הפעמון קשרו הרמאים לזנב... אבוי לי..."

"אל תדאג", הרגיעו הבחור, "אני מאמין שהם לא הספיקו להתרחק הרבה, רוץ ונסה לרדוף אחר העקבות".

"והחמור מה יהיה איתו?" שאל סאלח בחששנות. "הסר דאגה מלבך", גילה הבחור נדיבות, "אתה רוץ, ובינתיים אשמור על החמור".

סאל'ח רץ, כילה את כל כוחותיו, אך לשווא, הוא לא מצא את העז.

כשחזר, לתדהמתו, לא מצא גם את חמורו.

אובד עצות שירך את רגליו בשמש הקופחת, מחפש אחר מקור מים להרוות את צמאונו. הגיע לבאר הסמוכה. שם, על שפת הבאר, עמד לו בחור צעיר ודמעות זולגות מעיניו.

"למה תבכה, בחור צעיר?!" התעניין סאל'ח, שוכח לרגע מצרתו שלו.

"איך לא אבכה, וארנקי שבו סכום כסף גדול נפל לבאר בעת שהתכופפתי לשתות. איך אחזור הביתה, אבא יכה אותי קשות ויגרש אותי מביתו... אבוי לי..."

"יום בלי מזל", הפטיר סאל'ח בתום, "מעניין, גם לי נגנבו היום עז וחמור".

"אם תעזור לי להוציא את הארנק", אמר הצעיר, "אתן לך די כסף לקנות את שניהם יחד. יש לי שם סכום שניתן לרכוש בו עדר שלם של עזים".

סאל'ח קפץ על ההזדמנות, חיש מהר פשט את בגדיו וקפץ למים. צלל אל עמקי הבאר וחיפש... כמובן, הוא לא מצא דבר. כשכלה האוויר בריאותיו, שב ועלה אל פני הבאר, ולמגינת לבו, גילה כי נעלם הצעיר ועמו גם בגדיו...


בחיינו מביטים קדימה, מתכננים תכניות ומפליגים במחשבות. ובינתיים, מפסידים את הדברים החשובים והיקרים לנו באמת.



תגובות הוסף תגובה
1.מעולה (לת)?12/11/08
2.המון מוסר השכל נלמד מכאן... בין לטוב בין למוטב! (לת)אהרן15/12/08
3.יפיפההדס21/05/10
בניית אתרים