מדוע יש נוסח קבוע לתפילה ואיני יכול להתפלל בנוסח משלי?

אמנם התפילה היא תכונה טבעית אצל הנברא, אולם למרות זאת, היא זקוקה למסגרות ולדפוסים. כידוע, הרגש מושפע ממצבו של האדם. לא הרי הפעימות בלבו של אדם בריא כפעימות הלב של אדם חולה. ולא הרי הרגשות שבלב אדם ער ורענן, כאותם רגשות הפועלים בלב אדם עייף ותשוש. רצונו של האדם לעמוד לפני בוראו כאשר כל מלאכתו עשויה, הינו עז ופנימי. לעומת זאת, קשה לו לעשות זאת כאשר הוא לא הצליח בעסקיו ומצב רוחו שפל. גם בעת חולשה, בזמנים של "עמעום רגשות", אמנם לא בטל הטבע, ולב האדם ממשיך לתור אחר אלוקיו, אולם המצב שונה.

הדבר משול לתינוק המתגעגע לאמו, הוא מרים את קולו וקורא לה ומעוניין מאד בקרבתה אליו. אולם אם ביום מן הימים, ייבש גרונו ויצטרד קולו, הוא לא יוכל לקרוא לה. האם הדבר מהווה סימן שאכן פסו געגועיו? האם אין לבו הומה אליה למרות שאין באפשרותו לקרוא לה? הרצון קיים, אך קשה לו לבטא זאת.

חז"ל תיקנו שלוש תפילות ביום - ערב, בוקר וצהרים, כדי שבכל יום ובכל עת יהיה האדם קשור בקשר של קיימא לאלוקיו. בעת שמחה ובעת צער, בזמן שכוחותיו עמו ובזמן שכוחותיו עזבוהו, תמיד הוא עומד לפני בוראו. אילו היינו ממתינים עד שיחפוץ האדם להתפלל, כי אז היו זמנים רבים חולפים ללא תפילה. עובדת היותה של התפילה קבועה, הופכת את קריאת לבו האמיתית והטבעית של האדם לקשורה באופן קבוע לבורא.

גם קביעת נוסח התפילה פועלת בכיוון דומה. ה' מספק את כל צרכי האדם: חיים שלום, פרנסה, בריאות ועוד. על כל אלו נושא האדם תפילה לאלוקיו. עלול להווצר מצב שבו יתקשה האדם בתחום פרנסתו, ואז הוא יבקש רק עליה, וישכח לבקש מה' גם על בריאותו ושלומו. לעתים תפרוץ מלחמה בארצו, ואז האדם לא יתפלל על פרנסתו. חז"ל קבעו נוסח המכיל את כל צרכי האדם, ובכך מובטח שתמיד האדם יבקש מה' את כל בקשותיו, יתלה בו את יהבו בכל תחום, והקשר בין האדם לבורא לא ינותק לעולם.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים