במה מתייחדת מעלת האדם על פני שאר בעלי החיים?

לאדם המביט על הבריאה במבט שטחי, נדמה שקיים דמיון רב בין גוף האדם לגוף הבהמה. ואמנם, מבחינת מבנה הגוף, סידור האיברים ותפקודם, מערכת הדם ומערכת העצבים - ההבדלים הינם קטנים יחסית. מסיבה זו עורכים ניסויים רפואיים בגופם של בעלי חיים כדי להגיע למסקנות על אודות השפעת התרופות על גוף האדם. הווי אומר, שאם נשפוט את הדברים על פי המציאות המדעית, האדם אינו אלא 'דגם משופר' של גוף בעל חיים.

לאמיתו של דבר, קיים הבדל יסודי בין האדם לבהמה. גם אם האיברים דומים מבחינת החשיבות היחסית שיש לכל חלק ממרכיבים אלו, מבנה גוף האדם הוא ההפך הגמור מגוף הבהמה.

כדי לסבר את האוזן, נתאר לדוגמה בית מגורים: ללא ספק, האנשים המתגוררים בבית הם העיקר. הבית עצמו וכל מה שמסביבו, אינם אלא מסגרת חיצונית בלבד לחייהם של תושביו, הבית קיים למענם. על פי כל אמת-מידה לא ניתן להגדיר שהאנשים נוצרו כדי לשמש ל'מילוי' הבית... אולם תשובה זו אינה אמת מוחלטת. היא נכונה רק מנקודת מבטם של הדיירים או של אנשים מבחוץ. אולם אם נשאל את האדריכל שתכנן את הבית, את הקבלן שבנה אותו או את המתווך שמכר את הדירות, תהיה תשובתם הפוכה. עבורם הבנין מהווה עיקר, והדיירים מהווים רק אמצעי להשגת מטרתם שהיא הבנייה והרווחים המופקים ממנה.

כל בעל חיים מורכב משני חלקים: מגוף, המהווה את ה'חומר', ומנפש, ההופכת את הגוף לחי ופעיל. הדם, שהוא הבסיס לפעילות הגוף, הוא גם מקום משכנה של הנפש. מעתה נוכל לשאול שאלה עקרונית: מהו העיקר ומהו הטפל? האם הדם משמש בסיס לנפש, שהיא העיקר, ולמען הנפש קיים כל הגוף - או שמא להפך, הגוף הוא העיקר, והנפש נוצרה רק כדי לשמש כ'מנוע', ככח המפעיל את הגוף?

בשאלה זו נבדל האדם מהבהמה. אצל האדם הנפש היא התכלית, היא מטרת החיים, והדם אינו אלא אמצעי להשגתה של מטרה זו. לעומת זאת, הבהמה, עיקר תכליתה, לשמש את האדם בכך שינצל את גופה, על כן אצלה העיקר הוא הגוף, ותפקיד הנפש לשמש את הגוף.  

מכאן נובעת גם השלכה מעשית: מי שהופך את היוצרות, ועושה את פיתוח גופו לעיקר, ומשעבד למען מטרה זו את נפשו, הופך את עצמו לבהמה משוכללת, לבעל חיים שגופו הוא הגורם הדומיננטי בכל יישותו.

על כן, לא ייפלא, שהתורה מתייחסת בחומרה יתרה לאיסור אכילת דם, עד שהיא גזרה על האוכל דם עונש כרת. וכפי שנאמר בפסוק: "כי הדם הוא הנפש". מדוע באמת מתנגדת התורה לאכילת ה'נפש'? אולם כאמור האדם שואף שנפשו תשלוט על גופו, ואילו אצל הבהמה מצבה הפוך: אצלה הנפש והדם הינם עבדי הגוף. ואמנם זה המתגאל באכילת דם בהמה, סופו שגם בקרבו ישלוט גופו על נפשו, ומצב זה ידרדר אותו לדרגה של בעל חיים ותו לא.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים