סוכות - חג האסיף

מאמרים נוספים
פקודת היום - לשמוח
"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"
סוכות - חג האסיף
שמחה ללא מיצרים
מאמרים נוספים
שמחת בית השואבה
שמחתנו באמיתות התורה
אהבת המצוות
מאמצים להשגת האתרוג
עצת המלך
"סוכה תהיה למסתור ממטר"
סוכה של לויתן
הטבע והאדם
מתנת ישע
האמונה והחקירה
שמחת האסיף
זמן שמחתנו
ארעי ושמח
זכר לענני כבוד
והיית אך שמח
ארבעת המינים
ארבעת המינים
מבצר ושמו סוכה
סוכה על אם הדרך
לִקְחֵי ארבעת המינים
שובע שמחות את פניך
הבטחון והשמחה
ושאבתם מים בששון
שמחת ישראל והתורה
חג הסוכות
זכר לענני כבוד
שמחה ללא מיצרים
מעל לשמש
ארבעה מינים
מאמרים נוספים

התורה מציינת את המאפיין החקלאי של כל חג וחג, כדי לעוררנו לבחון את ההקבלה שבין החגים לבין עונותיהם החקלאיות: "את חג המצות תשמור... למועד חודש האביב... וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה, וחג האסיף בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כ"ז, ט"ו).

נבחן תחילה את דרכו של הגרעין מזריעתו ועד לאיסומו:

האיכר חרש, זרע, השקה ונשא תפילה. הנץ ניצן - התפילה התעצמה שהגשמים ירדו בעיתם, שלא תפגע קרה ביבול, שלא יבואו שידפון וירקון. באביב כבר נראה חיוך על פניו של האיכר. התבואה בשלה בקמותיה, גבוהה ומלאה, נעה מעדנות לרוח היום. תודה לך, ריבונו של עולם. תודה על התבואה.

באותה שעה, התבואה אינה ראויה אלא לבהמות. התבואה מבשילה חודש נוסף, ואז באים ימי הקציר. קוצרים את התבואה ומעמרים אותה. דשים, חובטים וזורים ברוח. טוחנים, לשים, עורכים ואופים. עתה ראויה היא למאכל אדם.

אך כמה אופים? כיכר או שניים. והתבואה הן צמחה לשנה שלימה. עדיין אין מאכסנים אותה. מותירים אותה בחוץ, בגורן. מדוע מותירים את התבואה בחוץ? כדי שתתייבש בחום השמש. במשך חודשי הקיץ מתקשה התבואה, מתחזקת, מתחסנת. בסתיו כבר ניתן לאסם אותה, לאכסן אותה בלב שקט ושמח. "חג האסיף".

אלו שלוש התחנות, שלושת המועדים החקלאיים: הבשלת התבואה, קצירתה ואיסומה.

עתה נשוב אל שלושת הרגלים:

בראשית היה הגרעין, שצמח ממנו עם ישראל: אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב. החל תהליך צמיחה גדוש סכנות. היו כאלו שכשלו ולא נבטו: ישמעאל ועשיו. בט"ו בניסן באה הגאולה. עם ישראל יצא ממצרים ביד רמה. דומה הדבר לתבואה שצמחה ויצאה מחביון החורף.

התבואה כשלעצמה, חומר גלם היא. בצורתה הטבעית הראשונית, הריהי מאכל בהמה. היציאה ממצרים, העצמאות כשלעצמה, אינה יותר מחומר גלם - מאכל בהמה. חמישים יום עברו, והעם ניצב למרגלות הר סיני. זכה להתגלות אלוקית, למתן תורה, למערכת נעלה של חוקים ומצוות, שהעלתה אותו לדרגת אדם (יחזקאל ל"ד, ל"א).

כמה סמלי הדבר, שפסח חל בעת האביב, כשהתבואה בקמותיה. ואילו חג השבועות - חג מתן תורה, חל בעת הקציר, כשהתבואה מוכנה למאכל אדם!

אך עדיין אין זה סוף פסוק. במתן תורה הם הגיעו לפיסגה, אך לא לשלימות. ראו, התרשמו, ידעו, אך הידיעות אינן בונות את האדם. צריך להתחיל תהליך של הפנמה, של השרשה, של חוסן, כהתקשות התבואה בגורן. זהו תהליך ארוך ורב תהפוכות, שבו קיימת התקדמות ונסיגה, משבר ותקומה: "שבע יפול צדיק - וקם". כדרכו של העם מאז ועד עתה. בדומה לתבואה בגורן החשופה למפגעי קור ולחות, לנברנים ומכרסמים, לגניבות ונזקים, ולמרות הכל לטובתה הדבר, לצורך שיפורה. התהליך נמשך עד לנכונות שיגלה העם כולו ללכת אחר שופרו של משיח - לשוב בתשובה שלימה, ואז יזכו לשמחת "חג האסיף", הקשור לגאולה. יזכו לחסות בצילו של הקדוש ברוך הוא לעד - כי ידעו שהגיעו לעת האסיף, שהידיעות הושרשו בלבבות לעד. הגיעו לשלב של איסום ועמידות.

חג הפסח הוא יום הולדתה של האומה, וחג מתן תורה הוא יום הבר המצווה שלה. ואכן, כאשר חולפים כל ימי הקיץ, עת הגרנות, ומגיעים לימי התשובה, ניתן לשמוח. יש במה לשמוח: "וחג הסוכות בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה" - חג האסיף! יש שכר לעמל, עתה כבר ניתן לנפוש בסוכה...

האומה עברה את שלב הזיכוך והגיעה לחג האסיף – לתקופת בוא המשיח, להסתופף בסוכת עורו של לויתן.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים