חכמת יון - חכמה חיצונית

יוון הצטיינה בהשכלתה הגבוהה. היוונים הגיעו להישגים מרשימים, על פי רמת הימים ההם, בתחומי המדע, בפילוסופיה ועוד. אולם היוונים לא השכילו להגיע להכרת אחדות הבורא. חכמתם עמדה להם להבין תופעות שונות בטבע, אולם את עיקר העיקרים, את הכרת הבורא, הם לא ידעו ונותרו להאמין בהבלי אליליהם.

הנביא כבר הסב את תשומת הלב לעובדה המופלאה שישנם בני אדם המצטיינים בדעת ובחכמה, אולם את החכמה הבסיסית, שהיא הכרת האלוקות הם זונחים. על תופעה זו הוא אומר: "ובאחת יבערו ויכסלו, מוסר הבלים עץ הוא" (ירמיהו י', ח'). לאמור, למרות חכמתם ותבונתם, בפרט אחד ניכרת בערותם וכסילותם, בכך שהם עובדי עץ ואבן.

חכמת הטבע מתבטאת בחשיפת החוקיות של תופעות שונות ובמציאת נוסחאות שיגדירו את החוקים השולטים בטבע. אולם העיקר חסר, והוא ההכרה שגורם אחד ויחיד ניצב מאחרי כל התופעות כולן ודברו של הבורא הוא המפעיל ומהווה את כל הבריאה.

זו אחת הסיבות שבגינן מכנים את חכמת יוון בשם: "חכמות חיצוניות". חכמתם התרכזה בחקר חיצוניות הבריאה, בחוקי הטבע השונים, ביופי ובנוי החיצוניים, אולם הבעיה העיקרית היתה שלא ירדו לעומק פנימיות התופעות. הם חיפשו וגם מצאו נוסחאות וכללים לתופעות שונות, אולם הם לא הבינו שכח הבורא הוא המפעיל את כל הבריאה באמצעות חוקי הטבע. זאת ועוד, כיון שלא היה יאה להם להודיע ברבים שהם מתרכזים רק בקליפות החיצוניות של ההויה ולא ניסו לחדור לפנימיותה, הם המציאו אידיאולוגיות שגרסו שאין צורך להתעמק בפנימיות. זו היתה תמצית שיטת יוון, שאותה הם ביקשו להשליט על ישראל.

מה רחוקה גישה זו מגישת האמת של היהדות, שאמנם מעניקה מעמד מסויים לחכמות הטבע, אולם היא יודעת שעיקר העיקרים הוא ההתרכזות בפנימיות התופעות, בדבר ה' המקיים את כל ההווייה. הקב"ה הוא המחיה ומהווה את כל המציאות ועיקר מגמת האדם בעולמו צריכה להיות התקשרות אל הבורא ויראה מפניו, וכפי שנאמר: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קי"א, י'). גם איוב אומר: "הן יראת ה' היא חכמה" (איוב כ"ח, כ"ח). מתוך העדפת הפנימיות על החיצוניות עם ישראל יודע להעלות על נס את העיסוק בתורה, שהוא הביטוי המובהק לדבר ה', ומבין שכל שאר החכמות, עם כל חשיבותן, אינן אלא טפלות לחכמת התורה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים