האם קיים עימות בין הדת למדע?

בציבור רווחת הדעה המוטעית, כי העימות בין מדע ודת הוא תופעה חדשה, תולדה של ההתפתחות המדהימה במדע, במאה ה-20. לא כך הם פני המציאות. מראשית המחשבה היוצרת של האדם אנו עדים לקיומן של שתי גישות מנוגדות. עולם האמונה מכוון מול השקפות עולם חומרניות ומול השקפות המבוססות על תגליות המדע אשר "סתרו" את הדת.

לדוגמה, המשענת האידיאולוגית של המתיוונים היתה משנתם של חכמי יוון - מדעני הטבע של אותם תקופה - אשר נחשבה שיא הישגי השכל האנושי. לאורך כל הדורות אנו מוצאים אצל חכמינו ויכוחים עם "מדענים" ופילוסופיים האוחזים בדעות כפירה. גם הרמב"ם מתווכח בספרו "מורה נבוכים" עם תפיסת אריסטו ועם הפילוסופים של האיסלם.

די אם נזכיר בריפרוף שמות כמו גלילאו גליליי וקופרניקוס, כדי להגיע למסקנה כי העימות בין המדע לדת לא נוצר במאה ה-20, אם כי התקדמות המדע והתפתחות אמצעי התקשורת הרחיבו את החזית.

במסגרת זו נדגיש את גבולות המדע ואת המישור בו הוא פועל:

1. המדע עוסק רק בקטגוריות כמותיות. התכונות שבהן עוסק המדע ניתנות כולן לאיפיון ולמדידה ע"י מספר המבטא גודל. אין המדע יכול לבדוק או לאשר לדוגמה, את קביעת חז"ל: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים", או לדון במושגים מופשטים וביחסים ביניהם.

2. המדע עוסק ביחסים בין תכונות ועצמים, אך אינו עוסק במהות העצמים והתכונות. הוא אינו יכול לתת תשובה לשאלה: למה? אלא רק לשאלות: איך? כמה? ניוטון גילה וניסח את חוק המשיכה בצורת נוסחה כמותית. הוא לא הסביר מהו באמת כח המשיכה, ומדוע הגופים מושכים זה את זה. הוא רק קרא שם - כח המשיכה - למהות שאינה נתפסת אלא על ידי תוצאתה - נפילת גופים. באופן דומה, חקר החיים מלמד אותנו מהם התהליכים הקורים בגוף החי, אך אינו יכול ללמדנו מדוע הם קורים כך ולא אחרת, ובוודאי שאינו יכול לענות על השאלה מהי מהות החיים.

המדע אינו יכול לענות על השאלה מדוע נעשה האדם באופן שיהיה זקוק כל הזמן לאוכל, ואינו יציב ובלתי תלוי בסביבה כמו דומם.

נדמיין לנו מצב בו מדען בעל אינטליגנציה עליונה מכוכב מאדים מרחף מעל תל אביב בטיסת מחקר ביום הזכרון לחללי השואה. ע"י מחקר מדעי מעמיק יוכל לקבוע את ההתנהגות הפיסיקלית של הסביבה, להסביר את סיבות תנועת המכוניות ואופן פעולתן. לפתע, עם הישמע הצפירה, תופסק כל התנועה. אותו מדען יוכל למצוא הסבר מדעי לכל אחת מהפעולות: לחיצה על דוושת הבלם, ניתוק מעגל חשמלי, והסבר שרשרת פעולות טכניות שגרמו להפסקה הפתאומית של כל התנועה בכל העיר. אך חסרה החוליה העיקרית בהבנת התופעה: מדוע הפסיקו כולם בבת אחת? הקשר בין הצפירה ובין הפסקת התנועה אינו מכני, ואינו ניתן לתפיסה או למדידה ע"י המדע, שכן מדובר בבחירה חופשית של כל אדם. ההחלטה אינה כפויה עליו מכח חוקי הטבע.

נמצא כי המדע אינו מגלה לנו את המהות המפעילה את הטבע ואף אינו יכול לגלותה.

3. המדע אינו מספק לנו ערכים. חקר הטבע אינו עונה על שאלה מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. אין משמעות לשאלה אם החוק השני של ניוטון הוא "טוב" או "רע". בטבע קיימת אנרגיה גרעינית, והאדם בלבד מחליט אם להשתמש בה לצרכי שלום או חלילה להחריב את האנושות. אותם תהליכים הופכים ברזל לחרב או למחרשה.

המדען, אשר ע"י הניסויים מדפדף ב"ספר הטבע" ורוצה לקרוא את הכתוב בדפיו, אינו ניגש אל סוד הטבע בבחינת לוח חלק. הוא מביא עמו מספר הנחות יסוד, לפעמים תת-הכרתיות, אשר אין הוא יכול להוכיחן, והן נראות לו כמובנות מאליהן:

1. הנחה ראשונה של החוקר היא כי אמנם קיימים חוקי טבע. עד כמה שהדבר מושרש בתפישתנו מלידה, הרי הנחה זו היא אמונה, ועלינו לזכור כי אין לנו שום הוכחה שאכן קיימת חוקיות בטבע.

2. המדע מניח כי חוקי הטבע, המתגלים היום, פעלו באותו אופן גם בעבר, ויפעלו כך בלי שום שינוי עד סוף כל הדורות הן בכדור הארץ והן בכל מקום אחר ביקום. אין כל הוכחה, כי כך הוא הדבר, אם כי, כמובן, שהדבר היה מאד "לא נוח" עבור המדע אלמלא כך היה (בהקשר זה נעיר כי מדענים מסויימים נתנו את דעתם על אפשרות זו, וניסו להסביר את קיום ה"בקע האטלנטי" ע"י שינוי ב"קבוע כוח המשיכה העולמי", עם הזמן).

3. על מנת שיהיה בסיס הגיוני לטענה כי תיאוריה מדעית היא אמיתית, עליה לענות על ארבע דרישות: א. התיאוריה חייבת להסביר את כל התופעות בתחומה. ב. לא ניתן למצוא הסבר אלטרנטיבי אחר אשר גם הוא יסביר את אותן תופעות. ג. אין תופעה אשר אינה מוסברת ע"י תיאוריה, בתוך תחומה, כמובן. ד. עלינו לדרוש כי המציאות תתאים ל"הגיון האנושי" (שאלה זו נידונה בהרחבה ע"י קנט ב"ביקורת התבונה הטהורה"). אין כיום שום תיאוריה מדעית אשר עונה על דרישה א' למשל, היות, ולמעשה, עליה להסביר גם את כל התופעות בעתיד, ואין לנו כל ביטחון שתיאוריה כלשהי לא תיסתר ע"י תופעות שיתגלו בעתיד (כפי שקרה עד היום עם התורות המדעיות הקודמות).

כאן המקום להעיר כי יש להבחין בין יישומי המדע ושימושיו בטכנולוגיה ובין התיאוריות המדעיות. מכשיר מסויים יכול לפעול היטב, גם כאשר התיאוריה המונחת ביסוד תיכנונו היא מוטעית. אין ללמוד מהצלחת הטכנולוגים לבנות מכשירים מפליאים, על נכונות תיאוריות מדעיות כלשהן בכל התנאים במציאות.

כדי להדגים את דרישה ג' נעיין בהתפתחות מדעית מזמננו.

עד שנת 1903 שלטה בשטח הפיסיקה תורת ניוטון, אשר היתה מקובלת בין המדענים עד כדי העלאתה למדרגה של "קדושה". היה בכוחה להסביר מספר מדהים של תופעות. כל ניסוי בחיי יום יום חזר ואימת את התורה הפיסיקלית של ניוטון, עד שבוצע ע"י שני מדענים ניסוי הידוע בשמו: "ניסוי מיכלסון-מורלי". תוצאות ניסוי זה בלבד, לא התאימו לתורת ניוטון. ההיסטוריה הראתה, שהיה בכוח ניסוי זה להדיח את ניוטון מכתרו ולתת לאינשטיין את הדחיפה וההשראה לפיתוח תורת היחסות, אשר מבחינת עקרונות היסוד שלה ניתן לומר שהיא מנוגדת בצורה קוטבית לקודמת לה.

 אם נשליך את האמור לעיל לנושא העימות בין דת ומדע לאורך כל ההיסטוריה, נבין כי כל הספקנים הנתלים באילן המדע, שוכחים כי "האמת המדעית של הדור הקודם, היא הטעות של הדור הבא".

המציאות בה חי ופועל האדם הינה מורכבת ומופלאה עד כי קצר שכלו של האדם לתפוש אותה על כל צדדיה. המדע הוא כלי מצומצם ומוגבל מכדי לקרב להבנת השכל את המהות המורכבת של המציאות.

כדי לבאר את הדבר נעיין בדוגמא מתחום הפיסיקה. בין ניוטון, גדול הפיסיקאים בדורות האחרונים, ובין הוגינס, בר הפלוגתא שלו, היתה מחלוקת חריפה בקשר למהות האור. ניוטון סבר כי האור הוא זרם של חלקיקים זעירים ביותר, ופגיעת אלומה זו בעין האדם היא היוצרת את תחושת האור והראייה. לעומתו, הגן הוגינס בתוקף על עמדתו כי האור הוא תופעה גלית. קרן אור היא, לדעתו, אלומת גלים הנעה בחומר הממלא את כל עולמנו ובלתי מורגש בו, הנקרא אתר. במאה ה-18 סבר המדע כי הצדק עם ניוטון. במאה ה-19 האמינו כי הצדק עם הוגינס. עלינו להבין כי שתי התורות סותרות אחת את רעותה. ניוטון יצר תמונה חומרית של האור, בעוד הוגינס קבע כי האור הוא מהות בלתי חומרית. היום סוברים המדענים כי הצדק היה עם שניהם באותה מידה! במציאות, האור הוא מהות מורכבת אשר אינה נתפסת במלואה ע"י החושים. שתי התפיסות שהוזכרו הן תפיסות חלקיות, אשר כל אחת מהן מתארת את ההתנהגות בנסיבות מסויימות. פעמים שהאור מתנהג כתופעה גלית, למשל בתופעות עקיפה והתאבכות, ופעמים כזרם חלקיקים חומרי ביותר המציית לחוקי שימור של המכניקה. המציאות היא אחדות שאינה נתפסת ע"י חושינו ושכלנו בין החומריות והרוחניות.

המדע והדת הן שתי דרכים נפרדות בנסיונו של האדם להשיג את המציאות. המדע נותן את תמונת העולם על צדדיו החומריים בלבד. ואילו מציווייה של התורה משתקפת תמונת העולם הרוחנית, ושתי הגישות משלימות את צרכי האדם. מובן כי קיים הבדל קוטבי ביניהן. המדע הוא ענף המתפתח עם הזמן, ההולך ומשפר את ראיית העולם מתוך פרספקטיבה מצומצמת ובכפיפות למיגבלות השכל האנושי. ואילו התורה, אשר ניתנה לנו על ידי הבורא, היא אמת נצחית, אולם מקוצר אפשרות האדם להשיג בשכלו את תמונת המציאות במלואה, אנו מסוגלים לינוק מן התורה רק תמונה חלקית.

לא תיתכן סתירה בין הידיעות שמוסר לנו המדען לבין התורה. הראשונות כפופות להשגיו המוגבלים של השכל האנושי, ואילו תורתנו היא נצחית וניתנה לנו על ידי הבורא. כל סתירה היא, בהכרח, מדומה, שהרי ה' הסתכל בתורה וברא את העולם!



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים