מדוע אתם מתנגדים להפרדת הלאום מן הדת?

כבר התפרסמו טיעונים רבים נגד הפרדת הלאום היהודי מן הדת. אציין אחדים מהם:

א.       כל הפרדה שכזו יש בה סיכון לשלמות העם בארצו. אם יווצר מצב שבו נער ממקום מסויים בהגיעו לפרקו לא יוכל לבוא בברית נישואין עם שכנתו, משום שיחצוץ ביניהם הבדל הלאום, יגרום דבר זה לפילוג בעם שתוצאותיו מי ישורון. בהמשך הדורות עלול מכשול זה להתרחב ועמנו יהפך למכלול גדול של פלגים שונים.

ב.       הפרדה כזו תפתח פתח לנישואי תערובת. כידוע בארצות רבות בעולם מתחבטת היהדות קשות בבעיית נישואי התערובת האוכלת בעם בכל פה, ומהווה סכנה להרס העם מבפנים.

ג.        אם לא נקבע את הדת כקריטריון להשתייכות לעם היהודי, מאבדים אנו את הקשר עם שאר בני עמנו אשר בתפוצות. רק הדת כלאום, מקשרת את היהודים שבגולה בקשר אמיץ אלינו.

ד.       אין עם בעולם אשר יכול להרשות לעצמו התנתקות גמורה מערכיו ההיסטוריים, שהורישו לו דורות קודמים. אם הדבר אמור בקשר לכל עם ולשון, קל וחומר לעמנו שיש לו מורשת רוחנית כה מבורכת.

ה.      לא קיימת שום קביעה אובייקטיבית ליהדות מלבד זו ההלכתית. הרצון להצטרף לעם, הזיקה לציונות, ידיעת השפה העברית ועוד, אינם קנה מידה מספיק למדידת ההשתייכות לעם.

נאמר בפרשת האזינו: "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור". יסוד הצלחתנו הוא בהתבוננות ובזכירת העבר.

אם נתבונן בדברי ימי ישראל, נמצא בהם דבר המייחד אותם מדברי הימים של כל אומה אחרת. בולט בהם באופן מיוחד עצם קיומו של העם היהודי. אימפריות אדירות בעלות מטען מדעי ורוחני רב, קרסו תחתיהן במרוצת השנים הרבות, ורק זכר נשאר מהן למה שהיו אי-פעם. מהשרידים אשר עדיין נותרו לפליטה, למדים אנו על עוצמתם הגדולה בעבר. עוצמה זו לא עמדה להם להתקיים לנצח. ואילו העם הקטן הקרוי ישראל, נותר חי וקיים. האם קיים הסבר רציונלי לתופעה מופלאה זו?

הבה נתבונן באחת מהתופעות שבדברי ימי ישראל והיא הגלות והגאולה.

העם שחי מאות שנים בארצו, השתרש באדמתו, פיתח בה את תרבותו ושיגשג מכל הבחינות, הלך לגולה. גולה זו פזורה בכל ארצות תבל, כדברי התורה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים", והיא מקיפה תקופה של קרוב לאלפיים שנה. והנה, בכל מקום אשר אליו נקלעו היהודים ברוב נדודיהם, לא היכו בו שורש למשך יותר מכמה מאות שנים. היהודים לא התאקלמו בארצות פזוריהם ואפילו במקומות בהם היו לאזרחים שווי זכויות. למרבה ההפתעה, כאשר לפני שנים לא רבות החלו לשוב חלקים מן העם לארץ אבותיהם, מיד התאקלמו בה, השתרשו בה ואף עשו פרי. הלא דבר הוא!

זאת ועוד, הארץ שהיתה מפותחת ביותר בזמן שחי בה עם ישראל, ירדה מגדולתה עם יציאת העם מארצו. אומות שונות ישבו בארץ, פרסים, יוונים, רומאים, צלבנים, טטרים, ממלוכים, ערבים ותורכים. ישיבתם כאן לא בנקל באה להם, את דמם הם שפכו עד שקנו שביתה בארץ. אחרי כל המאמצים והתלאות אף עם, מכל אותם עמים, לא תקע יתד נאמן בארץ, והיא נותרה בשממונה.

והנה, בא קומץ יהודים מכל קצווי תבל, וכמתוך תרדמה הארץ מתחילה להתעורר ולשגשג, מוציאה פירותיה וכאילו מתאחדת עם בניה השבים אליה. המתבונן עומד ותמה: מה מתרחש כאן? אי אפשר שלא להתבטא בלשון הנביא: "פצחו רננו יחדיו חורבות ירושלים, כי נחם ה' עמו, גאל ירושלים" (ישעיהו נ"ב, ט').

כאשר ישנו מצב של חטא, נדרש העם ליתן את הדין על כך על ידי גלות. גם הארץ מרצה את עוונה. העם בגולה אינו שקט, נרדף ומעונה. והארץ אינה נבנית ע"י זרים ונשארת בשממונה.

מכאן נובעת המסקנה כי המבט שעלינו להביט על ההיסטוריה היהודית חייב להיות מבט תורני. מתוך אספקלריה זו של התנ"ך ודברי חז"ל המפרשים אותו, נוכל להתעמק ולהבין את תולדות עמנו, ולכוון על פיהם את דרכנו.

מלכות ישראל הגיעה לשיאה בימי שלמה המלך, וממנו, כידוע, החלה הירידה. חז"ל בנתחם את הסיבות לירידה זו, תלו את הקולר בעובדה שהמלך שלמה נשא נשים נכריות (מלכים א', י"א). "אמר רבי יצחק, בשעה שנשא המלך שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי" (סנהדרין כ"א, ע"ב). ראשית צמיחתה של רומי - מחריבת ישראל - היתה בשעה ששלמה נשא אשה נכריה.

ושוב, בימי בית שני, תחילת התפוררות עצמאות ישראל היתה בימיו של הורדוס. כינויו של הורדוס נשאר עד היום: העבד האדומי. הרס העצמאות לא נבע מגורמים פנימיים אלא בהתערבות גורם זר בתוכנו.

כאשר אנו שומעים כיום טענות הבאות להצדיק קירוב של עמים אחרים אלינו, כי כביכול, דבר זה יסייע לקליטת העליה ולבניין המדינה, באה ההיסטוריה וטופחת על פני הטוענים כך. שהרי ממנה משתמע בבירור שכל התערבות בעמים אחרים אין בה לא כדי להגדיל את העם ולא כדי לבנות את הארץ.

ההיסטוריה נתנה אישור מוחשי וחותך לאמיתות התכנית הנבואית הקושרת את גורל הארץ בגורל העם הנבחר. וכדאי להעמיד דברים אלו לנגד עינינו, כי כלל הוא בפי כל: ההיסטוריה חוזרת על עצמה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים