גאולה במעבה האפלה

מאמרים נוספים
ארץ מצמיחה מצוות
אמונה וחינוך
שבעת המינים
בראש השנה לאילנות
מאמרים נוספים
אקולוגיה ויהדות
עצי הגן
שורשים
יום שמחה
העץ ואנחנו
תאריך הקורא להתבוננות
בשורת האביב בעיצומו של החורף
החורף כמוקד התאוששות ועידוד
החורף המעודד
גאולה במעבה האפלה
נופים מספרים על שורשים
אקולוגיה בגן עדן
מאמרים נוספים

ט"ו בשבט הצמיח מלוא הטנא פירות הגות משובחים. הדמיון שבין האדם לאילן נקבע בתורה: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט). דמיון זה הסעיר את רוחם של הוגים חדי עין ורגישי לב. הדברים מצאו את ביטוים בכל גוני הקשת של המחשבה היהודית בפילוסופיה, בקבלה, במוסר ובחסידות.

הקשר הבלתי ניתק שהמצוות התלויות בארץ קשרו את האדם מישראל לאדמה ולצומח, חידד את המבט. הוא צפה באילן וראה בכל העובר עליו את השתקפות גלגולי חייו כפרט וכעם.

גם עצם קביעת יום ט"ו בשבט כיום מפנה בחיי האילן ובפירותיו, הביאה להתבוננות ולמחשבה.

הן מן הראוי היה, שאלו השואלים, לקבוע את חג הפרי ביום הולדתו, בשעה שהפרי מציץ מבעד לענפי האילן ומודיע על הופעתו. זהו יום הולדת טבעי כיום הולדת תינוק. אך מבט זה הוא שטחי. ההלכה קבעה את תחילת ההתהוות של כח הצמיחה בתוככי העץ כיום של התעוררות. כך גם על האדם לנהוג. אל לו לדון ולשפוט רק את מעשיו ואת פעולותיו ולהפקיר את שורשי מעשיו, הלא הם מחשבות הלב, הרגשות הסמויים וההרהורים התת-מודעים. כשם שהחנטה הטובה קובעת את טיב הפרי, כך גם המחשבה הטהורה והנקיה מפסולת מידות רעות היא חנטה טובה לפרי המעשים הגלויים. גם אותם חובה להעביר בפלס החינוך העצמי.

גוון נוסף מצאנו בדבריו של רבי ישראל הגדול, הראשון לשושלת רוז'ין בחסידות:

חז"ל קובעים ש"בט"ו בשבט עולה השרף באילנות", שכן, ההתחדשות בעולם כללית היא ומקיפה את כל היקום - את הדומם, את הצומח, ואף את האדם החי. בשעה שמים חדשים מרעננים את האילנות הקפואים בחורף, פורצת הרעננות גם לעורקיו של האדם מישראל. זכר לדבר בפרשת שבוע זה, פרשת בשלח (המזדמנת בכל שנה בקרבת ט"ו בשבט), זוהי הפרשה של קריעת ים סוף לאחר היציאה ממצרים. באותה מידה הטבע משחרר את האדם "ממיצרים" שלו. למרות החורף הקופא ומקפיא עדיין את היקום, האדם מסוגל להשתחרר מיצריו, מהתחומים המעיקים עליו.

זוהי תקווה לכל אדם שחורפו מעיק עליו עד כדי ייאוש מאפשרות של בוא אביב חדש.

ומן הפרט אל הכלל.

הנביא ישעיהו כבר ראה את "כימי העץ - ימי עמי" (ישעיהו ס"ה, י"ב).

במשלי ההוגים היהודים נמשל עם ישראל לעץ העומד עירום וקופא בחורף. הסופות מטלטלות אותו ומאיימות לעקרו. לכאורה, מצבו אנוש, חסר תקווה. אולם גם בשעה זו, בעצם ימי החורף, שעה שהקור מקפיא כל פעולה נראית לעין, יונק האילן חיות מחודשת ממעמקי האדמה ואוגר כח ליום שבו יחלוף החורף.

כך גם ישראל. נתונים הם לביזה ולמשיסה ללא הרף, קדרות החורף מכבידה, ולא נראית קרן אור באופק. אולם דווקא במעבה האפלה נרקם לו לאטו אור הגאולה. למראית העין החיצונית שולטים הייאוש, הקור והזרות, אולם "השרף כבר עולה באילנות", ושעתו עוד תבוא.

מהו כח עמידתו של העץ - ישראל, בימי חורף העמים? כעץ, גם הוא, אם יונק הוא את חיותו מן השרשים, לא תפיל אותו כל סערה שבעולם. תגזול ממנו את ענפיו ואת פירותיו, תפגע בצמרתו, תציגו עירום ובחוסר כל, אך כל עוד השורש טמון באדמה הטבעית, תעבור כל סופה בשלום.

"כימי העץ - ימי עמי".



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים