נופים מספרים על שורשים

 
מאמרים נוספים
ארץ מצמיחה מצוות
אמונה וחינוך
שבעת המינים
בראש השנה לאילנות
מאמרים נוספים
אקולוגיה ויהדות
עצי הגן
שורשים
יום שמחה
העץ ואנחנו
תאריך הקורא להתבוננות
בשורת האביב בעיצומו של החורף
החורף כמוקד התאוששות ועידוד
החורף המעודד
גאולה במעבה האפלה
נופים מספרים על שורשים
אקולוגיה בגן עדן
מאמרים נוספים


עץ אקליפטוס אדיר-קומה נטוע על המדרכה ברחוב שמואל הנגיד בירושלים.

אי אפשר לעבור על פניו, ולו גם בפעם האלף, בלי להתייחס אליו. שורשיו הענקים, הנאחזים באדמת ההר בעוצמת כבירים, וגזעו האדיר, השעון על שורשי ענק, הפורצים החוצה בכח איתנים - מהווים תמיד מעין תמרור "עצור!" לכל הנחפזים בסאון מרכז העיר ההומיה.

קשה לעקוף אותו. אתה נאלץ, אם אינך מוכן לרדת אל הכביש הסואן או להילחץ אל קיר המדרכה הרחבה - לעלות על השורשים הכבירים ולחוש את איתנותם המופלאה.

בתוך סאון הכרכים השוצף וקוצף, מאותת לך פלא השורשים, שפרץ אל בטן האדמה ושיגר שלוחות אמיצות גם על פניה - מאותת לך, להקדיש לו תשומת לב ועיון.

אכן, מכל הדברים החולפים, הממהרים והעכשוויים, נושמי אוויר הרגע ובני החלוף - ניצב גזע האיתנים על מערכת שורשיו המסועפת ואמיצת הכוח, ומספר את סיפור היציבות, הקיומיות המושרשת לעומק ולרוחב, הבלתי ניתנת לערעור ולתזוזה.

אתה מסתכל על היקפו העצום של הגזע המתנשא לגבהים, מתבונן אל פצלות השורשים השוברים את האספלט ומעמיקים חדור בהתמדה, בעקשנות, למטה, אל לב האדמה. אתה ממשיך בדמיונך את דרכן של השלוחות היורדות חדרי בטן הקרקע, מתנגשות באבני סלע וממשיכות, נפגשות בגבשושי אבן ומשתרשות הלאה בעקשנות בלתי מתפשרת, חותרות לעומק חרף כל הקשיים, בלי לנסות אפילו אפשרות של ויתור. אתה רואה את כל אלה בעיניך ובעיני דמיונך ואתה יודע, מהי המשמעות - להיות מושרש.

להיות מושרש, פירושו - לשבור בעקשנות הצמיחה גם אספלט קשוח, פירושו - להיות דבק במטרה, ללא ויתור, ללא אתנחתא וללא פשרות. פירושו - להתבצר מול כל רוח הודפת, להחזיק בציפורניים את כל מה שמספק תנאי חיים וקיום. ולהיות שייך, בכל היישות, למן יונקת השורש ועד קצה העלווה. להיות נטוע היטב ולא להפסיק להאחז. להתקשר יותר ויותר אל קרקע האם, ולשלוח עוד ועוד זרועות מתבצרות ומתחברות אליה.

אתה מביט אל הירוק והרענן המתיז ניצוצות של חיים מסביב, השופע מכל ענף ומכל עלה. ואתה רואה בעיניך את שכרה של ההשתרשות, של ההתבצרות לעומק הנותנת חיים ותקווה.


בצפונה של ירושלים, על אם הדרך בואכה השכונות הצפופות שעל רכס ההר, ניצב עץ זקוף שחיוורון מדכא נסוך על גזעו ועל ענפיו העירומים.

בעונה זו של השנה, כשהירוק חוגג מעל כל האילנות והשיחים, נשפך מן הדשאים ומגדרות הגן, ומתפרץ אל האישונים בצפיפות משגשגת - נשקף החיוורון החולני של העץ הצחיח. כתמיהה האומרת דרשני, כסתירה המצפה ליישובה.

שום עלה אינו צמוד אל שלד העץ הצפוד, שום רמש ושום עוף אינם מקננים בו. בעורקיו נמזג כאילו הסיד, ואל האדמה הוא מביט במבטים של ייאוש דהוי.

אתה מביט אל רעננות העצים שמסביב, אל הרשרוש הבריא של עטרת העלים השוקקת, הסבוכה, השופעת מהם - ויודע את אסון העץ העומד זקוף ונטול חיים: עורקיו נחסמו. החיבור אל שורשיו נסכר או נפסק בתשתית הגזע שלו. כך נכרתו כל חלקיו ממקור חייהם. שיקוי החיים הנמסך ביונקות השורש אינו מגיע אליו. וכך, מנותק ונכרי לאדמה שפרנסה אותו, הוא הולך וגווע. כלפי חוץ עודו ניצב זקוף ומעמיד פנים, אבל כל היודע את עובדת התנתקותו, שומע את קול התפוררותו הפנימית, את הרקב הבא בעצמותיו.

לא ירחק היום ולמגע יד יפול הגזע הזקוף ויכרע תחתיו. התחפושת הזקופה לא תעמוד לו למנוע את הנפילה הבלתי נמנעת.

שני עצים.

שני עצים מספרים את סיפור האדם הנטוע באדמת הרוח ואת זה המנותק ממנה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים