ביקורת

מאמרים נוספים
הקדמה
אהבה מהי?
הצורך המקשר
בחינת מועמד לנישואין
מאמרים נוספים
ביקורת
כעס
מאמרים נוספים

האדם מטבעו שואף להיות מושלם. שאיפה זו מתבטאת באישיותו, בתכונותיו, במבנה גופו, במראהו החיצוני ועוד.

בניגוד לכך, הביקורת חושפת את חולשותיו. אחת התגובות הספונטניות כנגד דברי ביקורת היא: "אתה בסדר?". הערה זו נובעת מרצונו של המבוקר להגן על כבודו, והיא מאותתת על יצירת מצב תחרות.

הליכי נפש אלו מאפיינים כל חברה, אולם בקרב בני משפחה הדבר בולט יותר. כל אדם שואף "שיאהבו אותי בביתי כפי שאני". ככל שמדובר באדם קרוב יותר, גדלה הציפייה שהלה יתעלם ממגרעותיו וישלים עם חסרונותיו.

כאשר מבקרים אנו את הזולת ומבקשים ממנו לשנות את התנהגותו. הוא משוכנע שאנו מבקשים שיעשה שינוי מהותי באישיותו.

הקושי לשנות התנהגות נובע מהעובדה ששינוי הרגלים הינו עיקר תפקידו של האדם בעולם הזה. הביקורת מכריזה מלחמה על הרגלי האדם, היא מעוניינת לשנותם ולעצב דפוסי התנהגות חדשים. במילים אחרות - הביקורת פונה ישירות ל'שדה המערכה' אשר בנפש האדם, פונה היא למקום בו נערכת מלחמת הגוף בנפש.

הקושי המרכזי בקבלת ביקורת נובע מכך שעל פי רוב היא נאמרת מתוך כעס, בתוספת מעט עויינות. הביקורת הינה תגובה לדבר שהפריע למבקר והכעיסו.

פעמים שאחד מבני המשפחה כמעט ומבקר את זולתו, אך קול פנימי עוצר בעדו ומונע ממנו לעשות זאת, בכדי שלא לקלקל את האווירה השוררת בבית. אולם לאחר שהוגדשה הסאה, מתפרצת הביקורת בשצף קצף. כל הזעם שהיה אצור, מוצא לו פורקן בהטחת מלים בוטות.

התוצאה היא חד משמעית: נוצר מחסום רגשי המונע את קבלת הדברים. וכך, בעטיין של מילים בלתי שקולות והתנהגות בלתי מבוקרת מפסידים את השינוי המיוחל.

כאשר מבקשים לבקר יש לתכנן מראש את הדברים העומדים להאמר. כך הביקורת לא רק תאמר, אלא גם תתקבל. המטרה אינה לבקר את המעשה שכבר נעשה, אלא להבטיח שהוא לא ייעשה שוב. ככל שנצליח לפתח אצל המבוקר מודעות לנזק שנגרם בעטיו, תתפתח אצלו שאיפה להימנע ממעשים דומים בעתיד.

 

כללי יסוד בביקורת

א. לבקר את הפעולה ולא את האדם

ביקורת חיובית בונה - מבקרת את המעשה ולא את האדם.

טעות שכיחה היא הטחת דברים בסגנון של התקפה אישית כגון: "למה עשית זאת!" "אתה לא בן אדם!" "אתה לא מתחשב!" וכדומה. מן הראוי שהמבקר יתמקד אך ורק במעשה. לדוגמה, אילו יאמר: "נפגעתי מאוד מהדברים שנאמרו", היתה כאן הערה ישירה על הפגיעה, והתייחסות עקיפה בלבד לפוגע. הערה מסוג זה אינה מביכה, ומשום כך מסוגלים להקשיב לה.

לעומת זאת התקפה אישית, מקוממת, והוא עלול להשיב: "מגיע לך שאפגע בך", "אתה רגיש מדי", או: "גם אתה רגיל לפגוע בי".

אלו הן תגובות המוכיחות שהמבוקר אינו שם לב לדברי הביקורת עצמם, ושמחשבתו ממוקדת להתארגנות למתקפת נגד.

 

 ב. אין לבקר בדרך של שאלה

כאשר ביקורת נאמרת בלשון שאלה: "למה עשית...?" באופן אינסטנקטיבי הנשאל 'מייצר' תשובה. במקום שהביקורת תעורר אותו למחשבה אודות הטעות שעשה, נחפז הוא לענות תשובה הפוגעת בשואל ותולה את הקולר בצווארו.

אם יאמר: "אני משער שלא היתה לך שום כוונה לפגוע בי, אך היו בדבריך ובהתנהגותך דברים שנפגעתי מהם מאד". פנייה כזאת לא תדחה על הסף.

 

ג. בקורת מלווה בהסבר

כאשר מבקרים בלי להסביר את המצוקה שנקלעו אליה עקב מעשיו, נראה שהביקורת הינה התקפה אישית ותו לא. יש להסביר את הקשיים שנתעוררו בעקבות כך, על עגמת הנפש שהסב העניין. אין לומר את הדברים בנימה תוקפנית ומאשימה, אלא להצביע על המצוקה ולא על האשמים בהתהוותה.

 

ד. נטרול יצר התחרות בעת השמעת הביקורת

אי קבלת הביקורת מקורה ביצר התחרות, ולכן יש לנטרל יצר זה בעת השמעת הביקורת. לדוגמה, אין לומר: "לא היית צריך לעשות זאת כך, אלא היה עליך לנהוג בצורה אחרת..." שלילת דרך עשיית הפעולה, מעוררת את יצר התחרות.

אמירות בלתי מוצלחות מוסיפות לתחרות, לדוגמה: "אילו אני הייתי עושה את הדבר, התוצאה היתה מוצלחת יותר", ביקורת כזאת מתפרשת בצורה: "אני מוצלח ממך בשטח זה", ומשום כך היא אינה מעודדת להאזין לה.

הדרך היעילה ביותר היא, שהמבקר יכלול אף את עצמו בביקורת. כגון: "חושבני שלא היינו צריכים לעשות כך וכך..." או: "חושבני שבעתיד מוטב שנעשה כך וכך..."

 

סיבות אפשריות לבקורת

לעתים בן זוג מעיר לעתים תכופות, אף על דברים פעוטים. במקרה זה קיימת סבירות שיש לו חסר בחיי משפחה. בן הזוג תמה, מדוע תוקפים אותו על דברים כה פעוטים וחסרי ערך. אולם האמת היא, כי בקורת זו הינה ביטוי לחסר בנושא אחר.

לעתים הביקורת נובעת, משום שחסרה לו תחושה שמעריכים אותו, לכן מרבה הוא 'לשדר' שגם שותפו לנישואין אינו ראוי להערכה.

במקרה זה הפתרון ברור. ככל שירבו לשבח אותו על הצדדים החיוביים שבו, כן יפחת הצורך שלו לבקר ולהעיר הערות.

 

שאלות שמשמעותן - ביקורת

מעקב אחר מערכת היחסים הזוגית מורה, שכאשר אחד מבני הזוג מרבה בשאלות של 'למה' וכדומה, לא פעם נראה הדבר כביקורת, אף שאין כוונתו לבקר. לדוגמה, אישה שואלת את בעלה: "מדוע אינך ניגש לאכול?", אף שלא הודיעה לו שארוחתו מוכנה. או שבעל שואל: "מדוע הצעצועים פזורים על הרצפה?", באם לשאלה נוסף גם 'ניגון תואם ביקורת', ברור שיש כאן ביקורת מלחיצה.

 

מצבים שחייבים להימנע בהם מביקורת

הביקורת בבית, מטרתה לקדם את בן הזוג ולכוונו להתנהגות טובה יותר. לפיכך חשוב להיות עירניים ולבחון היטב אם אכן משיגה היא את מטרתה. ביקורת שאינה בונה, יוצרת אווירה עכורה בבית. וזמן רב יחלוף עד שתפוג השפעתה.

טבעי הוא שכאשר אדם שוהה מחוץ לבית, עוברים עליו מאורעות שונים. יש שעבר עליו יום של עבודה קשה ומאומצת. פעמים, הנסיעה הביתה היתה קשה וממושכת. לכן, ציפייתו שבהכנסו לביתו הוא יתקבל בחיוך רחב, יוכל לשבת בכורסה על מנת לנוח, ולשמוע מלים שיביעו הערכה על עבודתו הקשה למען משפחתו.

גם בן הזוג ציפה לרגע המפגש. אף הוא נתקל בקשיים, גם אצלו נוצרה ציפייה לבואו של בן הזוג כדי לפרוק מעליו את מה שעבר עליו.

יש לקבל את בן הזוג בסבר פנים יפות ובחיוך רחב, להניח לו לשים את חפציו במקומם ולאפשר לו להחליף את בגדיו. ורק לאחר מכן יש למצוא את הזמן הרצוי לאמירת ביקורת.

כמו כן, אם ביקורת תיאמר בזמן יציאתו מן הבית, היא תלווה אותו לאורך כל היום. הוא יבחין בזוגות המשוחחים בחביבות ומחייכים זה לזה, ואז תצוף השוואה מאליה: "עד כמה מאושרים הם". הוא עלול להגיע למסקנה, כי לבן זוגו חסרה הבנה מינימלית בתקשורת.

חיי כל משפחה מתנהלים במתכונת של שגרה. חייהם סובבים סביב ציר קבוע עבודה ולימודים, בישולים וחוזר חלילה. משום כך יציאה משותפת מהבית, מהווה יציאה מהשגרה, ומביאה להתאווררות ולפירוק מתח. ובסופו של דבר ישובו בני הזוג הביתה בהרגשה נעימה, והאוירה בבית תשתפר.

אולם יש שהיציאה מהבית נעשית ברגע האחרון. ההכנות מתארכות, הילדים מערימים קשיים, ומנצלים את יציאתם של ההורים. כתוצאה מכך, תחושת הנעימות נפגמת, וטעמה של היציאה המשותפת פג. מן הראוי להימנע ככל האפשר מביקורת טרם היציאה.

כאשר בן הזוג אומר דברים שנעים לשמוע אותם יש לשתף פעולה. ביקורת בזמן כזה תתקבל בתחושה קשה: "אני מנסה בכל יכולתי ליצור אווירה נעימה, ודווקא עתה מוצא לו בן זוגי לנכון לבקר ולתקוף".

אצל אנשים רבים האכילה מהווה גם אמצעי להרפיה ולהתפרקות ממתח. במקרים קיצוניים ישנה תופעה מוכרת של אנשים 'הבורחים' אל האוכל, כפי שאחרים 'בורחים' אל השינה. שעת שקט ושלווה כזאת אינה השעה הראויה לליבון נושאים השנויים במחלוקת. הדבר מזיק לבריאות. והמתח שנוצר משבש את הפעילות הסדירה של מערכת העיכול.

כמו כן, לביקורת בנוכחות אנשים אחרים יש תוצאה חמורה ביותר. נוצר רושם שהמבקר, כורת ברית עם השומעים נגדו. בכך נפגמת תחושת הרגשה ששנינו נמצאים בסירה אחת, ומגינים זה על זה.

 

הצורך בהידברות

בני זוג רבים סבורים שהם 'פתוחים' לקבלת ביקורת, בו בזמן שהדבר הפוך. התוצאה היא 'דו שיח של חירשים'. המבוקר מנסה להסביר את התנהגותו. המבקר דוחה את הדברים וטוען 'שכוונתיו הטובות' של המבוקר הומצאו רק עתה לצורך הגנתו. מוויכוח עקר כזה לא תצא כל תועלת.

כאשר אדם נפגע מבחינה רגשית, נוצרת בלבו מרירות. כדי לטהר אווירה עכורה זו ציותה התורה, שהאדם הפגוע יאמר את אשר בלבו.

יש והפוגע יתנצל, ויבהיר שהדבר נעשה בשגגה. לעתים יווכח שלא נהג כשורה, ויבקש את סליחת הנפגע. בדרך זו ייושרו ההדורים, המרירות תיעלם, והכל יבוא על מקומו בשלום.

אולם יש מצבים בהם הפגוע חושש להיראות קטנוני. במקרה זה עומדות לפניו שתי אפשרויות: התגברות - להתייחס לדברים כאל דברים שוליים. אולם באם איננו מצליח לעמוד בכך, חייב הוא לספר לבן זוגו על הרגשתו, ובכך למנוע הצטברות של המרירות בלבו.

פעמים רבות המרירות מצטברת הוא אינו מסוגל עוד להבליג, אינו יכול לשלוט ברוחו, וכל המרירות שהצטברה בלבו מתפרצת כהר געש. בן הזוג ניצב נדהם. התגובה למעשה שעשה היתה ללא כל פרופורציה. ההתפרצות לא עוררה למחשבה על הצורך בשינוי של התנהגותו, ולא הפנתה את תשומת לבו לעובדה שהוא חייב להיות קשוב למצוקותיו הקטנות של בן זוגו.

בני זוג ייטיבו לעשות אם יחליטו על שעה קבועה בכל יום. שיקדישו לשיחה על בעיות שונות. בדרך הטבע בשיחה זו ילבנו גם נושאים עדינים ורגישים, וישתדלו למצוא להם פתרון. בבית כזה אין כלל מקום לביקורת פוגעת ולא מתוכננת, ההנחה היסודית היא: 'הרי ניתן לשוחח על הנושא היום בשעה היעודה. חבל איפוא לבקר בזמן שאינו מתאים'.

 

להודות על האמת

לא אחת בן זוג מתלונן ששותפו לנישואין, אינו מוכן להודות בטעותו, וממשיך להתווכח אף שאינו מתכחש לעצם הביקורת. תגובות אלו נותנות תחושה שלא ניתן לשוחח עם בן זוג שקשה להגיע עמו להסכמה.

בן זוג המעוניין ששותפו יודה על האמת, ישבח אותו כאשר הוא עושה כן, ויתן לו תחושה שהוא 'יצא ברווח' מן העניין.

ההודאה בטעות הינה קשה, ואפילו קשה מאוד, אולם אך ורק בתחילת הדרך. בן זוג אשר הרגיל את עצמו להודות בטעותו, יבחין במהרה, עד כמה דרך זו פשוטה, ישירה, קלה ונוחה.

 

"הוא לא יבקר עוד"

תופעה מוכרת היא, בן זוג מעיר את הערותיו, ומצביע על דרכים לשיפור המצב, אך דבריו אינם מתקבלים הם נדחים על הסף, במצב מעין זה הצד המבקר מפסיק להשמיע את הערותיו. לא תמיד ההימנעות מביקורת תורמת ליצירת קשר בריא בין הצדדים. פעמים רבות הדבר אינו מוכיח כלל וכלל על שיפור המצב.

יש לזכור, כי בדרך כלל נוטים לבקר יותר את בני המשפחה, ולא אנשים זרים. כאשר בן הזוג מפסיק לבקר, יש לבחון אם אין הדבר נובע מתחושת ייאוש הגוררת יחס של חוסר אכפתיות כלפיו, ומוליכה אף להתנתקות.

יש ותהליך ההתנתקות מתרחש, לאחר שבן זוג נעלב קשות מביקורת שנאמרה לו. כשדפוס התנהגות זה של המבוקר חוזר על עצמו, מתכנס המבקר בתוך עצמו. נראה לו, ששוב אפסו הסיכויים לקדם את בן זוגו. במשך הזמן מתפתחת אצלו תחושה, שאין לו שותף שניתן לקדם עמו את המערכת המשפחתית. בן הזוג משקיע את עצמו בעבודה או בלימודים, שם מסוגל הוא לפתח ולנהל מערכת חברתית נוחה ללא מתח. מי שהפסיקו לבקר אותו, חייב לבחון האם הפסקת הביקורת נובעת משום שאין מה לבקר, או משום שאין את מי לבקר?...

 

"זהירות, בקורת!"

חלק גדול ממעשיו של האדם נעשה מרצון לשפר את דימויו האישי. פעמים שהדברים נעשים כדי ליצור אווירה חברותית נינוחה בבית. אולם אם נוטה הוא להעיר בצורה מוגזמת, המבוקר מגיע למסקנה: 'בן זוגי הינו טיפוס בקורתי, גם אם אשנה את התנהגותי, ימשיך הלה להעיר ללא הרף. מדוע עלי להתאמץ?'

כאשר דברים נעשים מאימת הביקורת, במטרה 'לשמור על שקט תעשייתי' ולא מתוך רצון פנימי, הם אינם תורמים לשיפור האווירה. נהפוך הוא – הדבר מעורר התמרמרות וזעם אין אונים. גם אם המבקר מצליח להשליט סדר ומשמעת בבית, יצא שכרו בהפסדו. אכן ממלאים את הוראותיו אך פוגע הוא בשמחת החיים שהיא כה חיונית להתנהלותו התקינה של כל בית.

לא אחת נוצר מתח לפני שבן הזוג חוזר הביתה. לעתים מייחלת האישה: 'הלוואי שיתעכב היום, ואספיק לסדר את הבית, אינני יכולה לשאת את מראה פניו הזועפות ולשמוע את קולו הרועם'. ופעמים היא אף מזהירה את ילדיה: "אבא יכעס מאוד, לכשיבוא ויראה...", ויש שהאב מזהיר את הילדים: "אמא עלולה להתפרץ בכעס, אם לא...". מובן שמצב זה אינו מצב ראוי, ומן ההכרח לשפרו במהירות ולשנותו לטובה.

 

השפעת הביקורת על הילדים

במשפחות בהן שוררת אווירה ביקורתית, גם ילדיהן, לכשיתבגרו, ינהגו בצורה דומה. לעומת זאת, הורים שהבליגו, אף ילדיהם לכשיתבגרו יצליחו ליצור אווירה חמה ונעימה בבית.

נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, כי הילדים לומדים מהביקורת מהו סדר העדיפויות בחיים. לדוגמה, כאשר מבקרים רק דברים ערכיים, מעבירים לילדים מסר חשוב, כי יש להשתדל לוותר תמיד, אך אין להתפשר בנושאים עקרוניים.

 

מלים לסיום

אמנם חייבים בני הזוג להכיר בעובדת היסוד שהינם שונים זה מזו, אולם עליהם לדעת שלא כל שוני, הינו חיסרון. אף אם יש בבן הזוג חסרונות אמיתיים, אין זו מחובתו של בן זוגו לאלץ אותו לשנות את דרכו. המשימה היא ללמוד להשלים עם חסרונות הזולת.



תגובות הוסף תגובה
1.מאמר מעולה!גליה20/12/08
בניית אתרים