התפייסות

מאמרים נוספים
הקדמה
אהבה מהי?
הצורך המקשר
בחינת מועמד לנישואין
מאמרים נוספים
ביקורת
כעס
מאמרים נוספים

השוני בין בני הזוג והלחצים המלווים את חייהם, גורמים שלעתים הם פוגעים זה בזה. בני הזוג חייבים לבנות מערכת חיי נישואין כזאת שבקשת הסליחה וההתפייסות, תהיה חלק בלתי נפרד ממנה. עובדת חיים היא, שכמעט כל אדם לומד בעיקר מכישלונותיו. הכישלון גורם לעצירת מרוץ החיים, והוא מעורר מחשבה: האמנם הכישלון היה מחוייב המציאות? כלום אי אפשר היה לנהוג אחרת?'

רוב בני האדם, חוזרים אל השגרה וממשיכים את מרוץ החיים, עד... הכישלון הבא.

בכישלון טמונה ברכה. הוא קוטע הרגלים שאנשים כבולים אליהם. הכישלון יוצר פסק זמן למחשבה מקורית ויעילה כאחת.

מפאת השוני הקיים בין בני זוג, לא ייתכן שלא תיווצרנה אי הבנות במסגרת התא המשפחתי.

דברים החשובים בעיני הבעל, נראים שוליים בעיני בת זוגו. לעומת זאת, דברים הנראים ערכיים בעיניה, נראים פעוטי ערך בעיניו. גם הצרכים הגשמיים והרגשיים של כל אחד מבני הזוג שונים. בדרך הטבע נערמים קשיים, נוצרים ויכוחים, מועלות טענות ונשמעים ביטויים קשים.

החכמה בניהול מערכת יחסים תקינה מתמקדת בעיקרה בעתיד.

רבים כלל אינם מנסים לבחון מה היו הגורמים שהביאו למעידה. במקום זאת הם צוברים מרירות, הציפיות שהיו בתחילת תקופת הנישואין, אינן מאחדות אותם עוד. הסימפטיה האישית מאבדת מעוצמתה, הקשר העדין והפורה נעלם, ועבותות האהבה מפנים את מקומם לקשר מאולץ. בני הזוג חשים שהינם כבולים לחובת הטיפול בילדים ובדירה המשותפת, נתונים ללחץ חברתי ומשפחתי, ובנוסף, פוחדים לחיות לבד.

 

בקשת סליחה

אין ספק, בחשיבות הפיכת הכשלונות לתהליכים שיקדמו את בני הזוג לקראת המטרה הנכספת. עליהם לפתח נכונות לבקש סליחה ולהתנצל כאשר אחד מהם פגע בזולתו.

בקשת הסליחה אמורה להבהיר: 'הכישלון לא נבע מרוע לב, אלא מחוסר מודעות. אני מייחל שמכאן ולהבא לא אכשל'. בני הזוג אשר אינם פתוחים לבקשת סליחה, מנסים למצוא צידוק להתנהגותם, ולא יפיקו תועלת מכישלונותיהם.

בקשת הסליחה מבן הזוג אינה מצטמצמת בתיקון העוול שבפגיעה, מעבר לכך היא נותנת לבן הזוג תחושה נעימה של חשיבות, היא 'משדרת' לו שהצדק עמו.

כאשר אחד מבני הזוג נפגע, יוצר הוא מצבי פתיחות כדי להקל על הפוגע לבקש סליחה. משום כך הנפגע מצוי בסביבתו ופעמים אף מחייך מעט לעברו. אך אם על אף הכל הפוגע אינו מבקש סליחה, הופכת הפגיעה לעמוקה יותר. שכן האפשרות להתנצל הוגשה לבן הזוג על 'מגש של כסף', ובכל זאת הוא החמיץ אותה!

 

"לא מודים בטעות"

על אף שהכל מודים שההכרה בטעות ובקשת סליחה מקדמות את הדרך לבניית חיי נישואין מאושרים, למרבית ההפתעה, רבים מדווחים שבן זוגם מעולם לא הודה בטעותו, ולא ביקש סליחה. לרוב מבקשים סליחה רק על דברים פעוטים, שכן בקשת סליחה במקרה זה הינה קלה לביצוע.

התלונות על אי בקשת סליחה נשמעות, על ביטויים עולבים, על התנהגות משפילה, על יצירת עובדות בחיי המשפחה, ועל אי התייחסות בעיתות מצוקה. התנהגות כזאת נחקקת בלבו של הנפגע. יש והיא שמורה בזכרונו לטווח ארוך.

יש והאדם בטוח שהתנצל על מעשה שעשה, מכיוון שהבטיח שלא ישוב עליו בעתיד, בעוד הנפגע זקוק לשמוע בפרוש את המלים: "סליחה, טעיתי", ואותן מילים לא נאמרו...

אנשים רוצים לשמוע את בקשת הסליחה באזניהם. למסתפקים במחוות אדיבות נוצר דימוי של גאוותנים, אשר אינם מרשים לעצמם לבקש סליחה, ואינם מודים בפה מלא בטעויותיהם. עם אדם זה לא נוח לחיות!

 

הסיבות לקשיים בבקשת סליחה

אחד העקרונות הבסיסיים בתפיסת החינוך של היהדות הוא חובתו של האדם לשפר את תכונותיו. אולם כדי לשפר את התכונות צריך להכירן, לבחון את תפקידן, להבין את עוצמתן ולדעת את הסיבה שהבורא טבע אותן באישיותו.

כאשר האדם זוכה להבין את המתרחש בנבכי נפשו, חש הוא הטבה מיידית מבחינה רגשית. הוא מתחיל להבין מה מניע אותו. הטבה זו ניכרת למרות שעדיין לא תירגם את הידיעות לשפת המעשים, ולמרות שעדיין לא שינה את דפוסי התנהגותו.

משום כך כאשר אדם רוצה לבקש סליחה, אך חש במעצורים פנימיים, ייטיב לעשות באם ינסה לעמוד על הסיבות לכך.

בכל יצור אנושי פועמת שאיפה 'להיות בסדר'. תחושה זו מלווה אותו לאורך כל ימי חייו. הדחף 'להיות בסדר', הוא רצון בסיסי. בעזרתו כל אחד בונה לעצמו דימוי עצמי של אדם שערכי המוסר הם נר לרגליו. כאשר הוא מתנהג בצורה בלתי הולמת, פוגע הדבר בתחושת החשיבות העצמית שלו. זוהי איפוא אחת הסיבות המרכזיות לקושי בהודאה על טעות.

בלב כל אדם קיים הרצון שכולם יכירו בגדלותו ובחשיבותו. מאחר שאף בלב חברו פועם רצון זהה, מתחרים הם זה עם זה, בין במודע ובין שלא במודע. כאשר האדם מבקש סליחה, מודה הוא למעשה בכשלונו ובחולשתו. תחושה זו מתגברת כתוצאה מהעובדה שבקשת הסליחה יוצרת אצל הזולת תחושה נעימה, הנה, סוף סוף נוכחו בצדקתו.

 

איחור בבקשת סליחה

פעמים חולפים שבועות עד ההתפייסות, האוירה בבית נעשית מנוכרת, וגוררת עמה מתחים. בני הזוג ממעטים לשוחח זה עם זה, והחיוכים נעלמים. מצב זה עשוי להמריץ את הפוגע לבקש סליחה, אולם במצב העכשווי, גובר החשש בלבו שמא תופנה לעברו אצבע מאשימה: "מודה אתה איפוא, שבגללך סבלה המשפחה במשך תקופה כה ארוכה!".

למרות שאנשים יודעים שטעו, הם מצהירים במשך שנים שהצדק איתם, משום שאינם מוכנים ליטול על עצמם את האחריות להשלכות שנוצרו מטעותם. אילו אך היו מודים בטעותם, היה הדבר מחדש את הקשר הרגשי בין בני הזוג.

 

קשיים בעקבות התנצלות קודמת

הקושי בבקשת סליחה, עלול להיות קשור למעצור נפשי שנוצר עוד בתקופת הילדות, ולאו דוקא כתוצאה מהנישואין וההתקשרות הרעועה שנוצרה בין בני הזוג. אולם לעתים נובע קושי זה מצורת התייחסות הנפגע לבקשת הסליחה.

כאשר הפוגע מבקש סליחה ומתנצל, חש הנפגע תחושה נעימה. הנה, סוף סוף הכירו בסבלו, ומשום כך הגיב בצורה מאופקת. אך לא כזאת היא תחושתו של מבקש הסליחה. הינו סבור שנעשה מבחינתו מעשה גדול, ומצפה הוא ל'ציון לשבח'. נראה לו שאין מעריכים את הצעד הנועז שעשה. לדעתו, אין הוא אשם כל כך, וכל בקשת הסליחה מבן זוגו היתה כדי ליצור אווירה טובה בבית. אין ספק, שבאופן זה תגובתו הפושרת של הנפגע תכאיב לו מאד.

הבדלי גישות אלו יטביעו את חותמם על העתיד, ועוצמת הכאב לא תשכח במהרה.

 

קשיים בעקבות התנצלות קודמת

התחושה שמוכנים לבוא לקראת בן הזוג ולהבין אותו, יוצרים אצלו פתיחות להכיר בטעותו. ומאידך, דחיית חלק מהסבריו, ייצרו אצלו תחושת אכזבה: 'חבל על המאמץ, בין כך ובין כך כל מה שאומר לא יתקבל'. לעומת זאת, בעקבות האזנה מלאה, מתברר לעתים תכופות, כי הפגיעה נעשתה בתום לב. מתברר לו, שאילו ראה הפוגע את הנתונים, כפי שראה אותם הנפגע, כלל לא היה נכשל בדיבורו.

באם הינו 'בעל אישיות בריאה' עשוי להסתפק בהסבר זה. אדם הסובל מרגישות יתר, ונהנה להימצא תדיר בעמדה של 'נפגע', לא יאפשר למתנצל להסביר את עצמו, כדי שהלה יישאר 'חייב התנצלות'.

ואכן, לעתים אדם נרתע ואינו מבקש סליחה משום שבפעמים קודמות, כאשר ניסה להתנצל, חש כאילו קול פנימי קורא לו: 'לא כדאי לבקש סליחה. שוב אתה משפיל את עצמך, וכלל לא בטוח שימחלו לך'.

 

קשיים בקבלת סליחה

יש לדעת, כי לכל אחד תהליך וקצב התפייסות משלו. יש אדם המתפייס בנקל מיד לאחר בקשת הסליחה, ואילו אחר לא יירגע, אלא אם כן יישבו וישוחחו עמו זמן ממושך.

לעתים הקושי לסלוח הוא תוצאה של תחושה, כי המבקש אינו מכיר בעובדה שהמעשה שעשה הוא כה חמור.

ביטוי "לא התכוונתי" מתקבל כרצון להמעיט באשמה. בכדי להתפייס זקוק הנפגע להודאה גורפת באשמה ולחרטה מושלמת. יש לבטא את הדבר במלים, כגון: "אני מודה כי טעיתי טעות חמורה, ואין לי כל הסבר מניח את הדעת".

במקרה של התנהגות מחפירה, עדיף בשלב ראשון להתהלך בפנים חמורות-סבר ורוויות-עצב. כאשר המסר הינו: "הנני מודה, שאין לי כל זכות לבקש את סליחתך".

בעת ניסיון לבקש סליחה, ניתן לשמוע אמירה מצד הנפגע: "הוא עשה זאת, ועדיין יש לו חוצפה לבקש סליחה". עצם בקשת הסליחה משדרת, 'אינני חושב שעשיתי מעשה כה נורא שלא ניתן לסליחה'.

יש והנפגע אומר שהינו סולח, אולם הדבר אינו מתבטא בהתנהגותו.

תופעה זו נוצרת משום שהסליחה מיקומה בתחום הרגש. הנפגע מוכן לקבל שכלית את בקשת הסליחה, אך אינו שולט על רגשותיו. נדרש עוד זמן-מה, עד שהדברים יחלחלו גם לרגשותיו.

 

בקשת סליחה בצורה נכונה

בקשת סליחה בצורה שאינה מבטאת צער והתנצלות, מעוררת רושם שאמירת הסליחה - מטרתה אחת. להמשיך את מהלך החיים כרגיל ללא רגשי חרטה על העבר. באם אכן רוצים שבקשת הסליחה תתקבל, יש לשוחח בהרחבה על הטעות שנעשתה.

ניתן גם לבקש סליחה מעל גבי הכתב. המעלה בכך היא, שניתן להגיב במדוייק על הנקודות שנפגעו מהן, דבר אשר נמנע מלהביע בעת בקשת הסליחה המילולית, לרוב נקרא מכתב מספר פעמים. המסייעת להחדיר את הדברים לעומק רגשותיו של הנפגע.

 

עידוד להתנצלות

בעת שמיעת דברי ההתנצלות מומלץ להגיב ולומר: "הדבר מוכיח שאכן הנך בעל אישיות מיוחדת".

כאשר ייכשל פעם נוספת, ייקל עליו להודות בכשלונו.

ישנם אנשים הנתקלים בקושי בבקשת סליחה מבן זוגם, בעוד שמחבריהם קל הדבר. מדוע כך הם פני הדברים? משום שבדרך כלל, כאש.0ר מבקשים סליחה מחבר, מגיב הנפגע: "לא קרה מאומה". הפוגע מודע לתגובת חברו. לעומת זאת, כאשר מבקשים סליחה מבן הזוג, הוא משדר: "אכן, יש על מה לבקש סליחה". תגובה זו יוצרת תחושת חוסר נעימות, ומקשה לבקש סליחה.

כאשר בני הזוג 'יתעלו על עצמם' בפרט זה, יסלול הדבר את הדרך לכינון יחסים טובים ויציבים, הבונים את הבית המשותף לאורך שנים רבות.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים