חג השבועות

מאמרים נוספים
חג השבועות – חג מתן תורה
לראות את הקולות
מעמד הר סיני – מאורע חד פעמי
שמירת מרחק חיונית במעמד הר סיני
מאמרים נוספים
מפסח ועד שבועות - עצמאות מדומה ועצמאות אמת
עשרת הדברות
הר המוריה והר סיני
ההכנה לקראת...
ייחודיות דמויותיהם של בועז ורות
חג השבועות
זכרון מעמד הר סיני
דוד המלך ואנחנו
מגילת רות – מגילת החסד
"היום הזה נהיית לעם"
שתי הלחם בעצרת
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה"
מסיני ועד הלום
נעים זמירות ישראל
לא נפולת ולא נמושה
היגיון מול דבקות
הר סיני מקומו, טבעו ופלאיו
אלקנה מנהיג המהפכה השקטה
גר הצדק פוטוצקי
סוד הגאולה
על גדות החידקל
הפועל "לשוב" במגילת רות
סיפור מגילת רות
עשרת הדברות
שיר הלל ל"חיים פשוטים"
מאמרים נוספים

שם החג השגור בפינו הוא "חג השבועות", זאת משום שהוא חל בתום ספירת שבעת השבועות של ספירת העומר, כמובא בפסוק (במדבר כ"ח, כ"ו) "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם".

אכן, יש מפרשים כי שם זה ניתן לחג גם על שם השבועה, שהושבעו ישראל לקיים את התורה והמצוות. כל בן ישראל "מושבע ועומד מהר סיני" לקיים את כל תרי"ג המצוות.

השבועה משמעותה החלטה ברורה שאין ממנה אפשרות של נסיגה. לדרגה זו הגיע עם ישראל בעת קבלת התורה. ההתגלות הגדולה שבה נכחו ישראל לדעת: "כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו", גרמה להם לקבל על עצמם עד עומק נשמתם להישאר נאמנים לה' ולתורתו. מהחלטה בעוצמה כה אדירה נותר רושם לדורות, ולכן החג קרוי "שבועות", ללמדנו, שבכח השבועה מאז, מסוגלים אנו בכל הדורות לקבל על עצמנו עול מלכות שמים כראוי.

המאלף בדבר הוא שהחג אינו קרוי "חג השבועה", אלא "חג השבועות", בלשון רבים, הדבר רומז לכפל השבועות שהיו ביום זה. גם הקב"ה נשבע לנו שלא יחליף אותנו באומה אחרת, ושקשרי אהבתו אלינו לא יפוגו לעולם.

שבועה זו אכן עמדה במבחן הדורות. בני עמנו שמרו עליה בקפדנות לבל תחולל. בגמרא (גיטין נ"ז, ב') מסופר על אישה ושבעת בניה שהועמדו בפני הברירה הנוראה להשתחוות לצלם או לההרג. כולם עמדו בנסיון זה בהצלחה ובגבורת נפש. על אחד מהם מספרים חז"ל שכאשר הגיע תורו להודיע על החלטתו, הכריז בגאוה:

כתוב בתורה (דברים כ"ו, י"ז-י"ח): "את ה' האמרת וגו' וה' האמירך", כבר נשבענו לקב"ה שאין אנו מעבירים אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאינו מעביר אותנו באומה אחרת".

יתכן שזה הגורם לשמחה הכפולה שהיתה במתן תורה, שבה "עליונים ששו ותחתונים עלזו". העליונים ששו על התקרבות בני ישראל לה', ואילו התחתונים התמלאו ברגשות שמחה על שזכו להתקרבות הקב"ה כלפיהם.

בכח התורה, כמו בעת מתן תורה, ביכולתנו לעורר בכל דור את האהבה ממרום, שיעלה ויבוא זכרוננו ופקדוננו לפני ה' לטובה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים