מסיני ועד הלום

מאמרים נוספים
חג השבועות – חג מתן תורה
לראות את הקולות
מעמד הר סיני – מאורע חד פעמי
שמירת מרחק חיונית במעמד הר סיני
מאמרים נוספים
מפסח ועד שבועות - עצמאות מדומה ועצמאות אמת
עשרת הדברות
הר המוריה והר סיני
ההכנה לקראת...
ייחודיות דמויותיהם של בועז ורות
חג השבועות
זכרון מעמד הר סיני
דוד המלך ואנחנו
מגילת רות – מגילת החסד
"היום הזה נהיית לעם"
שתי הלחם בעצרת
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה"
מסיני ועד הלום
נעים זמירות ישראל
לא נפולת ולא נמושה
היגיון מול דבקות
הר סיני מקומו, טבעו ופלאיו
אלקנה מנהיג המהפכה השקטה
גר הצדק פוטוצקי
סוד הגאולה
על גדות החידקל
הפועל "לשוב" במגילת רות
סיפור מגילת רות
עשרת הדברות
שיר הלל ל"חיים פשוטים"
מאמרים נוספים

שמחתנו בחג השבועות מהווה מעין חזרה על חג השבועות הראשון, היום שבו ניתנה התורה לישראל.

חז"ל מתארים את עוצמת השמחה שאפפה ביום זה את כל היקום. ישראל שמחו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם להיות 'עם סגולה' של הקב"ה. ישראל קיבלו את התורה ומצוותיה "בשמחה ובטוב לבב". שמחת האחיזה במעוז התורה גברה על כל סוגי השמחות שבעולמנו.

הד לתחושה של אז, עלינו לחוות בכל שנה בחג השבועות. בכל שנה אנו מקבלים בליבנו פנימה את התורה, ולכן, אנו מדגישים את שמחתנו במועד זה.

במקביל, גאתה השמחה בכל היקום. עד שקיבלו ישראל את התורה, ריחף סימן שאלה על כל הבריאה. היא היתה תלויה בציפיה דרוכה להווכח האם יקבלו ישראל את התורה, שאם לא, היה בא קץ על היקום, וכל הבריאה הייתה חוזרת לתוהו ובוהו. לכן, בשעה שישראל הביעו את נכונותם לציית לדבר ה', גם מלאכי מעלה התמלאו ברגשות גיל ושמחה על שהבריאה הגיעה אל תיקונה, והעולם קיבל את הצביון שיועד לו. על כך יסד הפייטן את דבריו: "עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת תורה הכתובה מסיני" (במוסף של יום א' של חג שבועות).

 

חג השבועות

קיימת סיבה נוספת לשמחה האופפת את חג השבועות:

שם החג השגור בפינו הוא "חג השבועות". שם זה ניתן משום שהוא חל בתום ספירת שבעת השבועות של ספירת העומר, כאמור (במדבר כ"ח, כ"ו): "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם". אכן, כוונה נוספת יש לשם זה. הוא ניתן לחג על שם השבועה שנשבעו ישראל לקיים תורה ומצוות.

שבועה משמעותה החלטה ברורה שאין ממנה אפשרות של נסיגה. לדרגה זו הגיעו ישראל בעת קבלת התורה. ההתגלות הגדולה של הבורא, הביאה אותם להחלטה לקבל על עצמם עד עומק נשמתם להישאר נאמנים לה' ולתורתו.

החלטה זו הייתה בעוצמה אדירה ונשאר ממנה רושם לדורות. לכן, עד עצם היום הזה החג קרוי "שבועות", ללמדנו, שבכח השבועה מסוגלים אנו גם כיום לקבל על עצמנו את מצוות התורה.

המאלף בדבר הוא שהחג אינו קרוי "חג השבועה", אלא "חג השבועות". יש בכך רמז לכפל השבועות שהיו ביום זה. מחד - העם נשבע לקב"ה שישמור אמונים לתורתו ולמצוותיו, ומאידך -  גם הקב"ה נשבע לנו שלא יחליף אותנו באומה אחרת, ושקשרי אהבתו אלינו לא יפוגו לעולם.

שבועה זו אכן עמדה במבחן הדורות. כך מסופר בתלמוד (גיטין נ"ז, ב') על אשה ושבעת בניה שהועמדו בפני הברירה הנוראה להשתחוות לצלם או לההרג, וכולם עמדו בנסיון בהצלחה ובגבורת נפש. על אחד מהם מספרים חז"ל כי כשהגיע תורו להודיע על החלטתו הוא הכריז בגאוה: "כתוב בתורה (דברים כו, יז- ­יח): "את ה' האמרת וגו' וה' האמירך", כבר נשבענו לקב"ה שאין אנו מעבירים אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת".

קיומה של השבועה הוא הגורם לשמחה הכפולה של מתן תורה, שבה "עליונים ששו ותחתונים עלזו". העליונים ששו על התקרבות בני ישראל כלפי מעלה, ואילו התחתונים התמלאו ברגשות שמחה על שזכו להתקרבות הקב"ה אליהם.

הדבר נקבע כשמחה לדורות כי לעולם לא נמיר אותו חלילה, ולעולם הוא לא ימיר אותנו באומה אחרת.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים