מרידת בני עיר המלוכה

מאמרים נוספים
פנינו לעתיד
מגן עדן לעגל הזהב
לבכייה יש תפקיד
אילו חיינו בדור החורבן...
מאמרים נוספים
מה שחסר
לקחי החורבן
הצום על חורבן בית המקדש
ניסים ומשמעותם
חשיפת הכותל המערבי
צער על החורבן
מרידת בני עיר המלוכה
בזמן שבית המקדש קיים
העונש ולקחו
האסון היה צפוי
היכן נמצאים כלי בית המקדש?
"משנכנס אב ממעטין בשמחה"
בין המצרים
נבואת ירמיהו ומגילת איכה
שיבת ציון ובניין הבית השני
הקנאים ושנאת אחים
ירושלים לדורותיה
מאמרים נוספים

גאוות בני המטרופולין היתה על ארמון המלוכה הניצב במקום הגבוה שבעירם. מכל מקום בעיר נראו מגדליו וצריחיו. חיילי פלוגת המשמר ערכו מסדרים מרהיבי עין ברחבה הענקית למרגלות החומה הנישאה, והמוני השליחים והמדינאים, השגרירים ובני פמלייתם, הביאו עימם עושר רב לעיר הבירה, שגשוג ורווחה, כבוד וגאווה.

רק מעטים מבני העיר עברו בשערי הארמון. מבעד לשערים ראו את קצות הגן המלכותי. אומנם, גננים רבים הועסקו בו ופועלים רבים שקדו על נקיונו, אך כל אחד הכיר את הקטע שלו, ויכול היה לדווח על חלקתו ועל יופיה. הגנן הראשי יכול היה לספר על הגן כולו, שביליו ופינות החמד שבו. אך עדיין אנו נמצאים מחוץ לארמון.

עובדי הארמון שהתגוררו באגפיו, הם המזכירים, השרים ועוזריהם, רק הם יכלו לספר על הפאר הרב, הקירות ספוני האלון וכרכובי הזהב, התמונות המרהיבות וריצפת הפסיפס. שלא לדבר על פאר הטרקלין, שלא לדבר על שטיחיו האמנותיים ונברשות הבדולח, כס המלכות הודו והדרו. לא תשבע העין מראות.

אך כל זה היה כאין וכאפס לעומת יופיה ופארה של לשכת המלך. לשכה ובה שכיות חמדה מכל קצווי תבל. לשם נכנס רק המלך לבדו, לשם הורשה להכנס רק בנו יחידו. שם למד להכיר ולהוקיר את אוצרות האמנות שאין ערך לשווים, ושם הכניסו המלך בסוד רזי הממלכה.

היתה שם כספת נעולה, שאיש לא ידע מה בתוכה, מלבד המלך ששמר על מפתחותיה. אף לבנו יחידו לא גילה את רזיה. היו שמורים בתוכה הסודות הכמוסים ביותר, היו בה יהלומי הכתר ומסמכי הירושה. יום יבוא, הבטיח המלך, והוא יחשוף את תכולת הכספת בפני בנו יחידו.

מלך חסד היה המלך. הוא הרעיף טובה על נתיניו בכלל ועל בני המטרופולין בפרט. אך הנה עברה עליהם רוח עוועים, והם השיבו למלכם רעה תחת טובה ומרדו בו. אם כך, אמר המלך, אינם ראויים שאשכון בתוכם! ארמונות נוספים לי ברחבי הממלכה!

קם, נטל את בני פמלייתו, ונטש את המטרופולין. הורה לשלח אש בארמון ולהחריבו עד היסוד!

שאגת הלהבות החרידה את הלבבות. עיני המורדים חשכו, הבינו מה עוללו. כמה כפויי טובה היו, וכמה טובה איבדו. המטרופולין איבד את מעמדו, האכסניות שממו, השפע פסק. התארגנה משלחת לבוא לפני המלך ולבקשו שישוב ויבנה את הארמון, ישוב ויקבע בו את משכנו.

אך מה היתה השגתם בארמון? בני העיר לא הכירו אלא את חומותיו וצריחיו. מעייניהם, בשפע שפסק. הגננים הכירו קטעי גן וחזית מרשימה. מעטים ידעו את מבואיו ואולמיו. מעטים עוד יותר הכירו את טרקלין המלוכה, רק המלך ובנו ידעו על אוצרות הלישכה הפרטית. ואילו על תכולת הכספת – הצטער המלך לבדו...

*           *           *

כל אחד, והשגתו בארמון המלוכה שחרב. בני העיר מצטערים על אובדן הכנסותיהם. עבורם היה הארמון שכיית חמדה ומוקד תיירות, שהביא לעיר יוקרה ושיגשוג. גם זו השגה, אך אנוכית. זוהי השגת רבים בתחום הגאולה: שתבוא הרווחה, שייפסקו הצרות, שתרום קרן ישראל וננחל כבוד, שררה וגדולה. כל זה אמנם יהיה, אבל זה לא העיקר.

העיקר בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים הוא: "ובכן יתקדש שמך ה' אלוקינו על ישראל עמך", "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך", "ובכן תן כבוד ה' לעמך", "ובכן צדיקים יראו וישמחו", "ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו מהרה על כל מעשיך".

מצפים אנו לגאולה כי חפצים שכבוד ה' יתרבה, שכולם יכירו במלכותו, שכולם יעבדוהו בלב שלם, שהגאולה תבוא למענו, למען שמו באהבה.

בניית אתרים