נבואת ירמיהו ומגילת איכה

מאמרים נוספים
פנינו לעתיד
מגן עדן לעגל הזהב
לבכייה יש תפקיד
אילו חיינו בדור החורבן...
מאמרים נוספים
מה שחסר
לקחי החורבן
הצום על חורבן בית המקדש
ניסים ומשמעותם
חשיפת הכותל המערבי
צער על החורבן
מרידת בני עיר המלוכה
בזמן שבית המקדש קיים
העונש ולקחו
האסון היה צפוי
היכן נמצאים כלי בית המקדש?
"משנכנס אב ממעטין בשמחה"
בין המצרים
נבואת ירמיהו ומגילת איכה
שיבת ציון ובניין הבית השני
הקנאים ושנאת אחים
ירושלים לדורותיה
מאמרים נוספים

ירמיהו ניבא על חורבן ירושלים. הוא התרה בעם לשוב מדרכיהם הנלוזות והשמיע דברי זעם קשים על אפו ועל חמתו של המלך יהויקים, שבז לדבריו. המלך אסר את ירמיהו והשליכו לכלא כדי להיפטר מהנבואות הצופות תחזית קשה בעתיד הקרוב.

והנה, היה דבר ה' אל ירמיהו בבית כלאו: "קח לך מגילת ספר... אולי ישמעו בית יהודה... למען ישובו איש מדרכו הרעה..."

ירמיהו קרא לברוך בן נריה והכתיב לו את נבואת ה'. זוהי מגילת איכה שנכתבה מפי ירמיהו הנביא. המגילה מקפלת בתוכה נבואה קשה ומרה. המלך יהויקים לא שעה לדברי הנבואה וציווה לקרוע את המגילה ולהשליכה לאש, לבל יישאר ממנה שריד.

לדאבון לב, התקיימו כל התחזיות הקודרות שהיו כתובות במגילת איכה. נבוכדנאצר עשה שפטים במלך יהויקים, ולאחר ביצוע גזר הדין האכזרי, המליך את יכניה (הוא יהויכין) בן יהויקים למלך על יהודה. לא עברו יותר משלושה חודשים, ונבוכדנאצר שב לעיר הקודש, שדד את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך, לקח בשבי את מנהיגי האומה ואת החרש והמסגר - בני התורה הגדולים שבדור והוליכם בבלה. הוא מינה את צדקיהו למלך על יהודה, כשהוא מזהירו בשבועה לבל יעז למרוד.

 

נבוזראדן כובש את ירושלים

כאשר נודע לנבוכדנאצר שצדקיהו מרד בו, התמלא חימה והחליט לעלות עם צבאו על ירושלים. בשנה התשיעית למלכות צדקיהו, בעשרה בטבת, החל המצור על ירושלים. שלוש שנים וחצי נמשך המצור. נבוכדנאצר מינה את עבדו נבוזראדן לאחראי על כיבוש ירושלים. נבוכדנאצר פחד להילחם בעצמו, כי זכר את אשר עשה ה' לסנחריב מלך אשור, כאשר צר על ירושלים.

בעיר ירושלים שרר רעב כבד. מאות גוויות של חללי רעב וצמא היו מושלכות בחוצות. לאיש לא היה כוח לקבור את המתים. גם אלו שטרם גוועו ברעב, התהלכו בעיר כצללי אדם, כשהם נוברים באשפתות בחיפוש אחר מזון.

במשך שלוש שנים וחצי לא הצליח נבוזראדן להבקיע את חומות העיר. כל הקרדומות העשויים ברזל יצוק, נשברו. השערים נותרו איתנים על עומדם, עד אשר החל נבוזראדן להתיירא מפני קדושת המקום ורצה לשוב על עקבותיו. אך בשמים כבר נגזרה הגזרה האיומה. יצאה בת קול והכריזה באזני נבוזראדן: "הגיע זמנו של המקדש להיחרב ושל ההיכל להישרף". באותה שעה נותר ביד נבוזראדן קרדום אחד בלבד. הוא הכה בו בשער, וראה זה פלא, השער נפתח לרווחה. בחודש תמוז הצליח נבוזראדן להכנס אל תוככי העיר.

 

החורבן

במשך ימים ארוכים השתוללו הבבלים בחוצות ירושלים. את כל חמתם ועלבונם על המצור הממושך כילו בתושבים מזי הרעב.

זעמם של הבבלים התעורר במיוחד כאשר נוכחו לראות כי המלך צדקיהו נעלם ועמו כל בני ביתו. בחימה שפוכה, התרוצצו וחיפשוהו בכל פינה. באותה עת נס צדקיהו דרך מערה תת קרקעית שהוליכה עד לערבות יריחו. גלגל ה' את הדברים כך, שקבוצה של בבלים רדפה אחרי צבי כדי לצוד אותו. תוך כדי מנוסה, הגיע הצבי עד לפתח היציאה מהמערה, פתח שהיה מוסווה היטב. להפתעת החיילים, יצא מהמערה לא אחר מאשר צדקיהו מלך יהודה, ואחריו יצאו בני ביתו. הבבלים ניקרו את עיניו והוליכוהו בבלה.

באותו זמן גברו מאמצי הלוחמים הבבלים לפרוץ לבית המקדש. מאות גרזני ברזל נשברו, אך שער בית המקדש נותר שלם. נחרד נבוזראדן מן הפלא והחליט לסגת ולא לגעת לרעה במקום המקודש. אחד מעבדי נבוכדנאצר יעץ לו לחלל את קדושת המקום על ידי הזיית דם חזיר, וכשתסור הקדושה, בוודאי יצליחו להיכנס.

הגיע היום המר והנמהר, בחודש אב, בשבעה לחודש, פסע נבוזראדן ברגליו הגסות אל תוך הקודש פנימה. הוא לא היסס לבצע במקום הקדוש הזה הרג רב. את דם ההרוגים התיז על שלולית הדם המבעבעת זה שנים רבות על רצפת העזרה. דמו של זכריה בן יהוידע הכהן, שהיה גם נביא, ורגמו העם באבנים בעזרה במצוות המלך יואש. זכריה בן יהוידע הוכיח את העם כשבאו להשתחוות ליואש המלך ולהפוך אותו לעבודה זרה. חטא זה של הריגת כהן ונביא בבית ה' היה חמור במיוחד, ומאז רתח ותסס דמו ולא נרגע מזעפו. דם זה נגלה לעיני נבוזראדן כשפסע לתוך העזרה. שחיטה רבתי ביצע נבוזראדן בתוך בית ה' במטרה להשקיט את דמו התוסס של זכריה.

באותו זמן פשטו אנשיו של נבוזראדן בכל פינות המקדש וערמו את כלי בית ה' לערימה, אותה התכוננו לקחת איתם בבלה.

נטל נבוזראדן לפיד בוער וזרק אותו אל ההיכל. נבוזראדן השתבח כי הוא שרף את בית ה'. יצאה בת קול ואמרה לו: "במה אתה מתגאה? עם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת". ברגע שנגזרה הגזירה הקשה, הסתלקה השכינה ממקום המקדש, וכל הרוצה להרוס, יכול לבוא ולהרוס. על כך ביכה הנביא ירמיהו: "כה אמר ה', הנה אשר בניתי אני הורס, ואת אשר נטעתי אני נותש" (ירמיהו מ"ה, ד').

עם ישראל יצא לגלות בבל. רק מתי מעט מדלת העם הורשו להישאר בארץ, כדי שלא תשאר הארץ שוממה. נבוזראדן מינה עליהם את גדליהו בן אחיקם למנהיג.

בפקודת נבוכדנאצר, הותר לירמיהו הנביא להישאר בן חורין ולא לצאת לגלות. ירמיהו סירב להישאר בן חורין, בעוד אחיו היהודים מובלים, קשורים באזיקים. הלך ירמיהו אחריהם הלוך ובכה לשאת בסבל אחיו.

בניית אתרים