מה בין שכר לגמול?

אדם עשה עבודה ומשלמים לו עליה שכר. אין קשר ממשי בין העבודה (חשיבה, מאמץ, הברקה רעיונית וכדו') לבין השכר המוסכם מראש. אדם אחד זריז יותר והשני פחות, לאחד יש רעיונות והשני מקבל רעיונות מוכנים, אך השכר שיקבלו יהיה על פי המוסכם.

לעומת זאת, קיים מושג הקרוי "גמול". לכל מעשה ולכל תזוזה של אדם קיימת שרשרת של תוצאות. כך גם בעולם הרוחני. לכל מעשה רוחני יש תוצאות המשפיעות על העושה ועל העולם.

משמעות המילה "גמול" היא להצמיח, כמו שכתוב על מטה אהרן: "ויגמול שקדים". גמילה היא גמר הגידול. השכר והעונש על מעשינו הם פועל יוצא של כוחות טבע רוחניים הקיימים בבריאה. עשיית מעשה כמוה כזריעת זרע באדמה. כשם שהזרע מצמיח פרי, כך ה"גמול" הוא תוצאת המעשה שהצמחנו בעצמנו. מצד שני, בשעה שעשינו מעשה רע, הטמנו באדמה זרע של צמח ארסי ומזיק. הוא גדל והארס שבו מתפשט.

אכן, העין אינה מסוגלת לראות את חוקי הטבע הרוחניים, אך הם קיימים לטוב ולרע. הנשמה מרגישה בתוך תוכה את תוצאות המעשים. הנשמה מסוגלת לחוש במהות הרוחנית של ה"גמול".

הגמול על מעשיו של האדם בא לידי ביטוי בעולם האמיתי, הרוחני. כל מה שהובטח לנו כאן, בעולם הזה, כגמול גשמי על המצוות, אינו השכר והעונש היחידים אשר ניתנים לנו מאת ה'. אלה הם רק תנאים לקיום המצוות. מטרת השכר בעולם הזה היא לסייע ללימוד התורה ולקיום המצוות. התורה מבטיחה לנו כי אם נעשה את תפקידנו בשמחה ובנפש חפצה ונהגה בתורת ה', יסיר ה' מאיתנו את הדברים המונעים אותנו מלעסוק בה, כגון חולי, מלחמה ורעב, וישפיע עלינו טובה שתעניק לנו שקט נפשי להתעסק בתורה ובמצוותיה. וכל זאת, כדי שנזכה למטרת העל - לחיי העולם הבא.

למען האמת, אם נתבונן היטב, נראה כי כל מה שה' מבטיח למקיימים את מצוותיו הוא בסך הכל "טבעי". "ונתתי מטר ארצכם בעתו" ועוד. סדרי העולם יפעלו כראוי. כל זאת בתנאי שימלא היהודי את תפקידו. ואילו בשעה שאין היהודי עומד בהתחייבויותיו, גם סדרי העולם לא יפעלו כראוי.

מתוך כל האמור לעיל נבין עתה מה פירוש "שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה": המצווה הנעשית פועלת על הנפש בצורה רוחנית, מולידה התעלות רוחנית ומביאה לשרשרת של תוצאות. באותה שעה "צינורות הדין" מתמעטים ו"צינורות החסד" מתרבים. ולהיפך, חלילה, כשבני אדם חוטאים, שרוי העולם בצער ובחיסרון. המצב גרוע כאשר מתרבים מאד צינורות הדין ונסתמים כל צינורות החסד והשפע.

באופן הגיוני, ניתן להבין מדוע עיקר השכר והעונש ניתנים בעולמות העליונים. השכר אינו מוגבל, ואילו העולם מוגבל! לעולם הזה יש גבול, ואילו שיעור השכר שיש לאדם מפעולותיו הטובות הוא בלתי מוגבל, וניתן רק לדבר שאף הוא בלתי מוגבל ונצחי, וזוהי הנשמה. כי הגוף כלה, אך הנשמה, החצובה מתחת כיסא הכבוד, נותרת גם לאחר צאתה מן הגוף.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים