מה תורמת האמונה לבניית חיי חברה תקינים?

סגולת ישראל המייחדת את עמנו, לעומת שאר העמים, היא האמונה בהשגחה פרטית. משמעות השגחה זו היא שכל העולם נתון תחת הנהגתו והשגחתו התמידיות של ה'. כל המתרחש בעולם, ליחיד או לרבים, הכול בגזירת עליון. אילו זכינו, הכול היה מתרחש בפרסום ובגלוי, כפי שאמנם היה בזמן שבית המקדש היה קיים. בני האדם היו יודעים את כוונת ה' ואת מטרותיו באמצעות הנביאים או באמצעות האורים ותומים. עכשיו שלא זכינו, עלינו להתחזק באמונה ולדעת שמשפטי ה' לא בטלו, והכול  מכוון משמים.

כשיחיה האדם על פי ידיעה זו - שהכל מתנהל מן השמים, על ידי כך הוא יינצל מרוב מידות הנפש הרעות - מהנקימה ומהנטירה, ממידת הקנאה, וכן משאר נושאי התרעומת הרווחים לרוב בין אדם לחברו. מקובל בעולם שכאשר אדם נתקל בתקלה או במקרה מצער, הוא תולה את המתרחש באשמת חבריו. העצה היחידה להנצל מגישה זו היא להפנים בלב את הידיעה שאין אדם נוקף אצבעו למטה, אלא אם כן מכריזים על כך בפמליה של מעלה. במקום לתלות את המקרה המצער באשמת אחרים, הוא יתלה את האשמה בעוונותיו, ויחזק את אמונתו בה' מתוך הכרה ש"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שה' עושה - הוא לטובה). ולא עוד, אלא שאף אם אדם כלשהו גרם לו נזק בגופו או בממונו, הוא לא יתרעם עליו. שהרי מהו המקום לשנאה או לתרעומת, כאשר הוא מכיר ויודע שאין אדם מסוגל לגעת במה שמוכן לחברו אפילו כמלוא נימה. מה שנקצב בעבורו - לא יתכן לגזול ממנו, וביד ה' יתברך להשלים לו זאת ממקום אחר. מצד שני, מה שלא נקצב לו, בין כך ובין כך לא ישאר ברשותו.

כמו כן, אם ביקש אדם מחברו להלוות לו מעות, וחברו לא רצה למלא את בקשתו, אל לו להתרעם עליו, שהרי הסיבה העיקרית לכך היא שטובה זו לא נקצבה לו מהקב"ה. בדרך זו יינצל האדם גם ממידת הקנאה. כי הבוטח בה' יודע שכל אחד מודרך ומושגח מה', היודע תעלומות בני האדם ומתאים את המגיע לכל אחד בדייקנות נפלאה בהתאם למעשיו ובהתאם לשורש נשמתו.

ידועים הם דברי רבי אברהם אבן עזרא: "כמו שלא יתאווה שיהיו לו כנפים כעוף השמים, כן ישים אל לבו מה שה' יתברך לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכוחו, על כן יבטח בה' וישמח בחלקו".

הבה נתבונן: האם יתכן לחיות בשלווה ובשמחה כאשר לא קיימת בלב אמונה ברורה שהכול נקצב מן השמים? הלא האדם רגיל להתבונן במעמדו של הזולת, ותמיד הוא משווה את מצבו לעומת זולתו. ממילא, הוא סובל ייסורי קנאה בראותו את חברו מצליח יותר ממנו. יש אנשים שהם כה שקועים בקנאה זו, עד שאם יראו שהגיעה טובה כלשהי ולזולתם, הם ידאגו ויצטערו במידה כה רבה, עד שאפילו הטובות שבידם לא יהנו אותם מרוב צער על מה שהם רואים אצל חבריהם. לו ידעו אותם אנשים שאין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה, והכול מה', הם לא היו מצטערים כלל לנוכח הטובה הנופלת בחלקם של חבריהם.

האמונה, הביטחון בה' והתחושה שהוא זה שמנווט את העולם על כל פרטיו, משמשים כמזור לתחלואי החברה, למידות האנושיות ולמחיצות שגבהו בין בני האדם. עולם האמונה הוא עולם שטוב לחיות בו. הוא בונה חיי חברה תקינים, מלאי תקווה וחסד.

בניית אתרים