כיצד המוות משפיע על חיי האדם?

למוות קיימת השלכה תמידית גם על שנות החיים. לולא זכרון המוות יכולנו לחיות את חיינו בלי צורך לחשוב לשם מה אנו חיים ומהי תכלית שנותינו עלי-אדמות. גם אם היינו שוגים בתקופה כלשהי בחיינו, לא היה זה אירוע סופי הנותן את חותמו לנצח, שהרי תמיד היה סיפק בידינו לתקן את המעוות. החיים נמשכים ועמם נמשכת אפשרות התיקון. באותה מידה היינו נפטרים גם מההרגשה המציקה של חשיבות הזמן וההכרח לנצלו עד תום. היה לנו מלאי אין-סופי של ימים ושנים, ואם כן, מהו הערך של יום או שנה?

כל זה היה אילו... אולם המציאות שונה: המוות מופיע בסוף! יש סוף לחיים! לכן, הכרח הוא להרהר בתכלית החיים. אם איננו קלי-דעת, חשים אנו שכל יום הינו חד-פעמי. אם עבר יום לריק זוהי אבידה קשה שאינה חוזרת. יום המחרת הינו יום אחר מתוך המלאי המוגבל של הימים שהוקצבו לנו. מי שנופצה שמשה בחלונו אינו משלים את החסר ע"י שליפת שמשה מחלון אחר.

ניתן, מאידך, לקבל מבט יחודי וחיובי על הזמן. אילו לא היה סוף לימינו. היו כל הימים הופכים למזיגה אחת של שרשרת זמן אין סופית. דוקא הסיום, הקוטע את השרשרת, מעניק משמעות לכל חוליה. כל יום הינו יחודי. כל יום שונה מחברו ובהתייחס אלינו, בכל יום מסוגלים אנו לאסוף אוצרות רוח, אוצרות שניתן לאסוף אותם ולגנזם דוקא ביום זה. למחרת מצפה תפקיד חדש!

זאת ועוד, לנוכח העובדה שהמוות ממתין לכל אדם בתום ימי חייו, משתנה אופי החיים עצמם. לא זו בלבד שמעת לידתו האדם נע ללא הרף במסלול ידוע לקראת מותו, אלא שבנוסף לכך בכל רגע הוא מת במקצת. כיון שמכסת זמן החיים היא קצובה, הרי שלמעשה בכל עת מתים חלקים ממנה. רגע הפסקת הנשימה ודום הלב אינו אלא רגע סיום של המסכת המתמשכת של מוות בתשלומים.

ממצב זה קיים מנוס! כאשר כובד המשקל מועתק מתחום החיים הגשמיים לתחום הרוחני! אם כל חיי האדם מתמקדים בגופו, הרי שכל ימיו הוא הולך ומת. לעומת זאת, כאשר החיים הינם רוחניים, נוסף להם מימד של נצח.

בניית אתרים