האם בתורה מוזכרים החיים שלאחר המוות?

השקפת היהדות היא שהנשמה שבאדם, היוצאת מן הגוף ברגע המוות, עוברת למקום אחר. באופן מושאל נאמר שכשם שמצויים בבריאה כוכבים במרחק מיליוני שנות אור מעולמנו, כך קיים גם מקום המכונה גן עדן וגיהנום, והוא העולם שאליו הנשמות עוברות לאחר המוות.

בבוא הנשמה לעולם הנשמות, דנים אותה על כל מעשיה. על עשיית הטוב היא מקבלת שכר בגן עדן. שכר זה הוא תענוג שאין כדוגמתו בעולמנו. אין כל אפשרות לתאר את מהותו של תענוג זה, כי איש לא זכה להכיר את מושגיו בעולמנו. התענוג הוא רוחני כולו והנשמה, שהיא רוחנית, מתענגת שם בעונג אין קץ. אמנם גם בהיות הנשמה בגוף לעיתים האדם נהנה מהנאות רוחניות, כדוגמת לימוד והבנת נושאים רעיוניים, אלא שבמקרים אלו בעטיו של הגוף החומרי, יצרי האדם ורצונותיו הינם גשמיים ברובם, והם אלו המכתיבים את הטון. מסיבה זו התענוג כאן נמדד בקנה מידה גשמי. המצב שונה בעולם הנשמות, שם נמצאת רק הנשמה הרוחנית, והמבט, ההתרשמות והעונג הינם שונים בתכלית.

החיים לאחר המוות מוזכרים פעמים רבות בכתבי הקודש. "וימת אברהם... ויאסף אל עמיו. ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה" (בראשית כ"ה). כתוב כאן כי נאסף אל עמיו, במותו. הכוונה איננה שנקבר יחד עם אבותיו, כי אף אחד מהם לא היה קבור במערת המכפלה; הכוונה היא לחיים שלאחר המוות, כשנשמתו הצטרפה לאבותיו עם מותו.

על ישמעאל כתוב: "ויאסף אל עמיו". הכוונה היא לחיים שלאחר המוות, כשנשמתו הצטרפה לעמו. הכוונה איננה יכולה להיות למקום קבורתו, כי ישמעאל לא נקבר במערת המכפלה שם נטמן אביו.

יעקב מת במצרים, והתורה כותבת: "ויאסף אל עמיו". אך אין הכוונה לקבורתו, שנערכה כמה חדשים אחר כך: "וישאו אותו בניו ארצה כנען, ויקברו אותו במערת שדה המכפלה" (שם נ'). הכתוב 'ויאסף אל עמיו' מתאר מה שאירע מיד לאחר מותו. על אהרון כתוב: "יאסף אהרון אל עמיו" (במדבר כ'); הוא נקבר לבד, ולא עם עמו; אבל נשמתו הצטרפה לנשמות אבותיו בחיים שלאחר המוות. על משה כתוב: "ונאספת אל עמיך" (שם כ"ז). משה נקבר לבדו. המשמעות היחידה שיכולה להיות לפסוק זה היא כי נשמתו, לא גופו, נאסף אל אבותיו בחיים שלאחר המוות. בלעם אמר: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמותו" (שם כ"ג). ללא הבנה כי על חיי צדק מקבלים שכר של אושר בחיים שלאחר המוות, אין שום משמעות למלים אלו. בלעם קינא בגורל הצדיקים שקיצם הוא תחילת אושר כה רב.

רוחו של שמואל הנביא הועלתה, לאחר מותו, לדבר עם שאול המלך (שמואל א' כ"ח), פסוק המוכיח ברורות את המשך קיום הנשמה לאחר המוות.

דוד אמר בנוגע לבנו המת: "אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי" (שמואל ב' י"ב). בהרגשה זאת, התנחם דוד בידיעה כי יבוא הזמן שהוא יצטרף אל בנו בחיים שלאחר המוות.

כתוב: "והרוח תשוב אל האלוקים" (קהלת י"ב), דברים מפורשים כי לנשמה קיום נאצל שבו היא קרובה לאלוקים. ליהושע כהן גדול הובטח בחזון כי אם יהיה צדיק "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג'), כשכוונת הדברים למלאכים העומדים עם ה'. כוונת הדברים היא נשמתו תמשיך, לאחר המוות, להתקיים בדומה למלאכים. ברור שהיה זה עיקרון מקובל כי הנשמה ממשיכה לחיות לאחר המוות.

לומדים אנו זאת גם מהאיסור לדרוש במתים (דברים י"ח), והאיסורים השונים של התחברות למתים, שהיתה ידועה כאוב (ויקרא י"ט ל"א; כ: פסוקים ו' וכ"ז: דברים י"ח י'). העובדה כי הדורשים באוב היו כה רבים (שמואל-א' כ"ח, מלכים-ב' כ"ג, כ"ד), היא הוכחה ברורה ביותר כי האמונה בחיי נצח היתה נפוצה.

תחית המתים מוזכרת אף היא: "אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא" (דברים ל"ב). כשם שהרפואה מוגשת לפצוע, כך מתן החיים ניתן להרוג. "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו, שוכני עפר... וארץ רפאים תפיל" (ישעיה כ"ו). "ואתה לך... ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימין" (דניאל י"ב). "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (שם). בתורה כתובות ההבטחות שנתן ה' לאבותינו, כמו שחזויים גם העונשים אם יחטאו.

מחקרים רבים אודות החיים שלאחר המוות, שראו אור בשנים האחרונות, תואמים את המובא בדברי חכמינו ז"ל על הקורה לאדם בעת פטירתו ולאחר מכן. אנשים שנחשבו כמתים, לפי כללי הרפואה וחזרו לאחר מכן לגופם, סיפרו כיצד ראו במבט מלמעלה את אשר אירע להם בהיותם כבר "מתים" במכונית בה נהרגו כשנתרסקה, על שולחן הניתוחים שם נפטרו בעת ניתוח וכדומה. סיפוריהם מעידים - עפ"י המחקרים - על הנשמה שנפרדה מהגוף ועל קיומו של עולם שונה לאחר המוות. הם סיפרו גם על תענוג רוחני בלתי ניתן לתיאור, לו זכו. הסיפורים גדושים בתיאורים כיצד הועברו לפניהם כל קורות חייהם וכיצד באו לקראתם קרוביהם וידידיהם שמתו לפניהם, כדי לקבל את פניהם.

מחקרים אלו, מתרבים באחרונה. אט אט הם הצליחו לשנות את המבט הכללי אודות סוגיה זו. גם הציבור הרחב החל להסתגל למחשבה שהחיים אינם נפסקים במותו של הגוף, ושקיים גורם נוסף שבתוכו טמון הגרעין האמיתי של חיי האדם, גרעין הנותר לנצח.

בניית אתרים